נשיא טורקיה ארדואן לא מפסיק לשלוח את אצבעות התמנון שלו לכל מקום ברחבי הגלובוס כדי להשיג את מטרתו: שטורקיה תהפוך למעצמה אזורית והוא יהיה הסולטן שלה; “אל־באב אל־עלי” כתוארם של הסולטנים העותמאנים שישבו באיסטנבול. עד 1974 הייתה לטורקיה נוכחות צבאית רק בצפון קפריסין, כאשר החלק הטורקי נפרד בכוח משאר האי קפריסין. מאז בואו של ארדואן השתנתה התמונה, והנוכחות הטורקית בהרבה מקומות בעולם היא מרשימה, אבל גם מדאיגה.
בצורה זו או אחרת, באופן צבאי או אזרחי, לטורקיה יש נוכחות בעיראק, בסוריה, בלוב, בסומליה, באזרבייג’ן, באפגניסטן, באלבניה, בבוסניה ובקוסובו. הייתה לה נוכחות בסודן, אבל הסודנים חזרו בהם וביטלו את ההיתר. זוהי פרישה שלא מביישת שום מדינה אימפריאליסטית או קולוניאלית.
“הרכש” האחרון של ארדואן הוא לבנון. ג’אנה ג’בור, מומחית לטורקיה מאוניברסיטת סנט ג׳וזף בביירות, אמרה שכדי לממש את שאיפתו להגמוניה אזורית, ארדואן משתמש בלבנון בדיפלומטיה הומניטרית. הסוכנות הטורקית tika, יחד עם הצלב האדום הטורקי, הם שעושים לו את העבודה. טורקיה מתמקדת בטריפולי שבצפון לבנון ובצידון בדרום. תשתית הפעילות נמצאת בעיירה קטנה ליד הגבול הסורי המאוכלסת בסונים שהשתייכו פעם לאימפריה העותמאנית, ומכאן הנוסטלגיה שלהם למדינת האם. בכפר הזה טורקיה אהודה מאוד. האוכלוסייה בעיירה מפגינה את אהדתה לטורקיה בשתי הזדמנויות משמעותיות: יום עצמאותה של טורקיה ותאריך סיכול ההפיכה נגד ארדואן.
סעודיה צמצמה את מעורבותה בלבנון, כביטוי לכעסה על סעד אל־חרירי ויחסו הסלחני כלפי חיזבאללה. ארדואן מנצל זאת כדי להיכנס במקומה. הוא מגביר את חיזוריו אחרי אל־חרירי, ראש הממשלה המיועד. בצידון ארדואן אמור להשלים בקרוב את בנייתו של בית חולים במימון טורקי. בטריפולי טורקיה מקדמת פרויקטים קהילתיים תחת הסיסמה: “עושים זאת חינם בשם האחווה”. צעירים לבנונים נשלחים ללמוד חינם בטורקיה ואחדים אף זוכים באזרחות טורקית. זחילה טורקית שקטה ובטוחה. טור ארוך של אזרחים שנואשו מהמצב בארצם ומבקשים להגר לשכנה שבצפון משתרך בשער השגרירות הטורקית בביירות. טורקיה נעתרת לבקשות בנדיבות לב. רק ב־2019 אושרו 10 אלף בקשות הגירה.
הפעילות הטורקית בלבנון מדאיגה מאוד את העדה הארמנית שהשתקעה בלבנון מאז רצח העם הארמני בידי הטורקים במאה הקודמת. זו קהילה מבוססת ומיוצגת בפרלמנט הלבנוני. היא עושה את הכל כדי לסכל את שאיפותיה של טורקיה בלבנון. אבל גם סעודיה, איראן וצרפת לא רואות בעין יפה את הפעילות של ארדואן. הרושם הוא שנשיא טורקיה בשלו וממשיך במהלכיו להגמוניה בלתי מעורערת. ישראל רואה את הבחישה הטורקית וחשה אותה בחצר האחורית שלה, במזרח ירושלים. אין ספק שהפרישה שארדואן הצליח לפרוש צריכה להדאיג כל אחד במזרח התיכון. אהדתו לאידיאולוגיה של האחים המוסלמים, שיטת העבודה שלו של עובדות מוגמרות וההתעלמות מבקשות האחרים, הופכות את הנוכחות הטורקית במקומות המוזכרים לעיל, ועכשיו בלבנון, לדאגה מוחשית שיש לתת עליה את הדעת.