לא, אין הסתה משמאל, אבל יש הסתה מימין. השמאל יכול להשתמש בשפה לא יפה, לעשות שימוש לא הגון בנתונים, להגזים פה ושם. אין בשמאל קריאה לאלימות, כמעט שאין בשמאל שימוש בשורש בג"ד. השמאל הוא דמוקרטי וליברלי. זה לא אומר שכל אנשי השמאל נחמדים, אבל זה כן אומר שאנשי השמאל מקבלים את כללי המשחק הדמוקרטיים, סולדים מאלימות, ולמעשה מחאתם מכוונת למקום אחד בלבד – דרישה לשלטון ישר דרך, ולדמוקרטיה שבה יש כבוד למוסדות המדינה – בית המשפט, כנסת ישראל, הממשלה, משרדי הממשלה ועוד.
יש הסתה מימין. זה לא מקרי שרוב האלימות הפוליטית מאז 1967 בא מימין. המחתרת היהודית הייתה בימין, רוצח אמיל גרינצווייג היה איש ימין, רוצח רבין היה איש ימין, רצח פלסטינים חפים מפשע נעשה על ידי אנשי ימין, ושימוש שיטתי ותכוף בשורש בג"ד מתרחש בעיקר בימין. איני מתכוון לומר שכל מי שמצביע למי ממפלגות הימין הוא אוטומטית תומך באלימות פוליטית. כוונתי היא פשוטה: אלימות פוליטית כחלק לגיטימי בזירה הפוליטית קיימת רק בימין הישראלי. מי מאנשי הימין שתומך בישראל דמוקרטית, ליברלית ומתקדמת הוא מבחינתי שותף לדרך, ולא בר פלוגתא, ואם יש בינינו חילוקי דעות, הרי אלה יידונו על פי כללי השיח הפוליטי הדמוקרטי והלא אלים.
הימין הישראלי מעולם לא עשה חשבון נפש פוליטי, למעט החרותניקים הוותיקים כאולמרט, לבני, מרידור ועוד. כשמפגינים נגד ראש הממשלה מותקפים, זה תמיד מצד אנשי ימין, וטרם חזיתי בפעולות תגמול משמאל. בשמאל הישראלי שימוש באלימות פוליטית לא נתפס כלגיטימי. הימין הישראלי, למרות שנות שלטונו הארוכות, ממשיך לתפוס את עצמו כמין אוונגרד הצריך לגאול את עלבונו המדומיין, תוך עריכת מסע דה־לגיטימציה לכל מי שנתפס בעיניו כיריב פוליטי. יש מי שתומך בכללי המשחק הדמוקרטיים (והרי דמוקרטיה היא בראש ובראשונה ההסכמה לפתור את ענייני הציבור בדרך לא אלימה), ויש מי שרואים בכללים הדמוקרטיים עניין לא מחייב. הדמוקרטיה בימין היא דמוקרטיה אינסטרומנטלית. הדמוקרטיה בשמאל היא דמוקרטיה מהותית.
ההבדל האמיתי הוא לא בין ימין ושמאל, אלא בין דמוקרטים לבין מי שאינם דמוקרטים. הימין האלים הוא לא דמוקרטי. הימין הלא אלים הוא דמוקרטי. מי שתומך בדמוקרטיה, תומך בשלטון החוק, תומך בטוהר כפיים. נתניהו אינו דמוקרט. תומכיו של נתניהו אינם דמוקרטים. תומכי הסיפוח אינם דמוקרטים. המחזיקים בדעות משיחיות אינם דמוקרטים. התופסים את דבר הרב כעליון על דבר הממלכה אינם דמוקרטים. הרוצים לחרב את שלטון החוק אינם דמוקרטים. המאבק הגורלי לישראל מתרחש על כללי המשחק – על אופן ארגון המערכת הפוליטית, ועל טיב היחסים במרחב הציבורי.
ישראל נאבקת כיום על נפשה – לא על קיומה הפיזי. מי שרוצה בישראל חופשית, ליברלית, מתקדמת, מודרנית, פלורליסטית – חייב לתמוך בדמוקרטיה, חייב להתנגד בכל מאודו למגמות אנטי־דמוקרטיות. זה לא מקרי שבבלפור נפגשים כל מיני ישראלים. בבלפור נפגשים הדמוקרטים, לא האנרכיסטים. מי שמחשיב עצמו כדמוקרט חייב להשתתף במחאה. מי שמחשיב עצמו כדמוקרט - דורש לחיות במדינה חופשית, שכל אזרחיה הם נשים וגברים חופשיים, המסדירים את ענייני הציבור בדרך דמוקרטית ולא אלימה. עכשיו נדרשת פעולה פשוטה אך קשה – ללכד את כל נציגי המחנה הדמוקרטי לכדי כוח פוליטי גדול. המלאכה קשה, הדחיפות גדולה, ההכרח קיים ומתעצם מיום ליום. אני קורא לכל חבריי למחנה הדמוקרטי: עזבו הכל, אין דבר חשוב יותר מליכוד השורות ומניצחון בבחירות הקרובות. אם תקום עוד פעם ממשלת ימין, החברה הישראלית תתפרק.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם מרצ