תקציב מדינה אינו רק סוגיה כלכלית. זוהי סוגיה ערכית ומוסרית, שכן הקצאת הכספים משקפת גם עמדה רוחנית ואתית. מתוך שלל השיקולים אני מבקש להעצים כמה: ראשית, בתקציב המדינה יש חלק עצום שהוא קשיח יחסית, ואינו ניתן לתמרון משמעותי: הוצאות ביטחון יסודיות, החזר חובות, עובדי מדינה וכו'. אולם גם שם צריך לבדוק היטב מה ניתן לעשות. הדבר חיוני גם כדי להדגיש כי המונח "ביטחון לאומי" אינו מוטל על כתפי מערכת הביטחון בלבד, וחוסנו הכלכלי והחברתי של הציבור הוא חלק בלתי נפרד מהביטחון הזה. על כן, הטיעון שעל ביטחון לא מתפשרים מחייב התייחסות למושג "ביטחון" במובנו הרחב.
אחד העקרונות המקסימים בדברי הרמב"ם על צדקה, הוא שהמעלה הגדולה ביותר של הצדקה היא: “הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאל" (הלכות מתנות עניים). הדברים אומנם עוסקים בנושאי צדקה, אולם הם חייבים להיות העקרונות היסודיים של תקציב המדינה בעת הזו. תקציב המדינה צריך להיות מופנה להעצמת היכולת הכלכלית של כל אחד, בנוסח "לחלק חכות ולא דגים". מדובר במערכת כוללת של השתלמויות מקצועיות, פיתוח אפשרות השתכרות חדשות, מעונות לתינוקות ועוד, שמטרתה להעמיד על הרגליים, ולא לטפח תלות בתשלומי העברה. אמרו חכמים: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים". כמובן שאסור שמדיניות זו תהיה אטומה למצוקות קשות הזקוקות לסיוע מיידי ולסולידריות חברתית, אולם עיקר תשומת הלב צריך להיות מופנה למדיניות זו.
ועדיין בתחום ההוצאות: כל הדיון על תקציב המדינה מחייב בנייה מחודשת של האמון שהדברים נעשים בהגינות, ביושרה ולטובת המדינה כולה. לא זו בלבד, אחת החובות המוסריות היסודיות ביותר היא ההתגייסות של כולם למען הכלל, והזהירות האתית שלא להעדיף את המקורבים לצלחת. לכן חובה לבחון לדוגמה את הפנסיות התקציביות הגבוהות במיוחד של עובדי המדינה וגמלאי צה"ל, ועוד עניינים תקציביים הקשורים בחלוקה צודקת של הנטל. בלי הקפדה על עיקרון זה תקציב המדינה לא ישקף את הצרכים האמיתיים של אזרחי המדינה.
אולם יש חשיבות גם לתקציב הוגן ומוסרי בתחום ההכנסות, ובעיקר בשני עניינים. ראשון בהם הוא מקלטי המס והעדפות המס של קונצרנים ענקיים, שאינם שותפים בנטל. זו סוגיה סבוכה, כי לעולם יש לזכור שהם יכולים לקום וללכת מכאן, אך המבחן המוסרי של העמדה הזו הוא עד כמה מדובר באיום סרק, ואי־הסכמה להפוך אותו לעיקרון כולל. הבטחות השווא שלא מומשו במסגרת מתווה הגז, לדוגמה, הן רק דוגמה אחת לסכנות הגדולות שבטיעון זה. ובמסגרת זו, המאבק בכלכלה השחורה. אין מומחה אחד שלא מציין את העובדה שעל רקע הקורונה, הכלכלה השחורה הרימה ראש בעוצמה גדולה. מעבר לבעיה הכלכלית שבדבר, יש גם בה עיוות מוסרי, של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", והעצמת חוסר האמון במערכת בכללה. תקציב מדינה שיכלול בתוכו גם המשך המאבק בהלבנת הון ובכלכלה שחורה יהיה גם נכון מבחינה כלכלית, ולא פחות מכך – מבחינה מוסרית.
הכותב הוא ראש מרכז האתיקה בארגון רבני צהר