בכנס הפלסטיקאים השנתי ב־2018 העידו 55% מהפלסטיקאים כי ביצעו ניתוחים פלסטיים שמטרתם לעזור לנשים להידמות לדמותן המפולטרת. "אם פעם נשים היו מביאות תמונות של סלבס שהיו רוצות להידמות להן, כיום הן מביאות תמונות של עצמן", אמר אחד המנתחים בכנס.
הסטטיסטיקות מראות שאצל נשים, לכל תמונה שמועלית לרשת קדמו בין שמונה ל-14 טייקים כדי למצוא את התמונה המושלמת, אך שלב ה"טייקים" הוא רק הראשון בתהליך העלאת התמונה. רוב המשתמשות אינן מעוניינות להעלות לרשת תמונה אותנטית של עצמן. אותנטיות לא מקבלת נקודות זכות ברשת. סקר שנערך על ידי Renfrew Center Foundation בקרב 1,710 מתבגרים בארה"ב, חשף שיותר מ־50% מהמשתמשים מפלטרים את התמונות לפני שמעלים אותן לרשתות. אולי לא תתפלאו לשמוע שחלק הארי של המפלטרים הם נשים.
המעורבות הזו גורמת לאימוץ נקודת מבט של צד שלישי על העצמי, כשההערכה העצמית נסובה סביב ויזואליות והופכת מנותקת מכל ממד אחר של אותו אדם. כך למעשה משתמשים, אך בעיקר משתמשות, מחפצנים את עצמם דרך קבע ברשתות. המשתמשים מתבוננים על הפרסונה הניבטת אליהם ברשת באותו האופן שחברת הייעוץ מקינזי חושבת על תאגידים - מזהה סקטורים עם ביצועים נמוכים ועושה שינוי ארגוני, ומסירה את כל מה שלא מניב הכנסות.
לרשת כללים משלה. בזמן שבעולם האמיתי יש התעוררות נגד מודל היופי שהכתיבו לנו במשך שנים, דווקא במרחב הווירטואלי, שם נמצא הדור הבא, מתרחש תהליך הפוך. המאבק הפמיניסטי חזר ביתר שאת בשנים האחרונות עם תנועת ה־Me Too שהכתה גלים, הגיע למספר הישגים מרשימים והצליח להעביר מסר ברור, שלפיו החפצה של אישה אינה מקובלת. ציפיות מנשים להתאים לאידיאל יופי כבר אינן מקובלות. מאבק זה סלל את הדרך בפני נשים כמו נטע ברזילי, שהצליחה למנף להצלחה בינלאומית את הקרקע הפורייה סביב "קבלת השונה" או "קבלת כל מי שלא עומדת בסטנדרטים של 90־60־90". בין היתר, החל אפילו טרנד של מובילות דעה המעלות לרשתות החברתיות תמונות שלהן ללא איפור, ואף צילומים שבהם הן לא מגולחות, תוך הבלטת שער הגוף בבית השחי או ברגליים.
לעומת התהליך שלוחם במודל היופי שהופנם בתרבות המערבית, לרשת כללים משלה. ברשתות החברתיות, לא רק שנשים נשפטות ומוערכות בהתאם ליכולתן לעמוד באידיאלים של יופי, הן אף מתחילות לאמץ ולהפנים את נקודת המבט הזו, ושופטות את עצמן לפי הקריטריונים הללו. במילים אחרות, נשים למדו לחפצן את עצמן, להפנים את נקודת המבט הגברית ולהעריך עצמן כחפץ שנדרש לעמוד בקריטריונים מסוימים, כדי להגשים את ייעודן כנשים.
התייחסות לעצמי כאל אובייקט שיש להתבונן עליו ולהעריך אותו בדיוק כמו שהאחר מתבונן ושופט אותן מהצד, מועצמת במרחב הדיגיטלי כיוון שהתמונות הן המייצג המובהק ביותר של הפרסונה הדיגיטלית, בעיקר בפלטפורמות כמו אינסטגרם וסנאפצ'ט. פלטפורמות אלו מאפשרות למשתמשים להעלות תמונות או סרטונים ולהעמיד את התמונות האלו לשיפוט ולהערכה פומבית, לא לפני שהמשתמשים מקבלים כלים לשנות את המראה שלהם, כך שיתאים לאידיאל היופי המקובל כמו ללטש את התמונה, ולבחור את הפילטר האידיאלי ואת הרקע הנכון.
תופעה זו לא נשארת בגבולות הרשת. 56% מהנשים בסקר היו מתחת לגיל 30, ומשנה לשנה גילן של אלו המבקשות לעבור התערבויות קוסמטיות - מבוטוקס ועד פיסול פנים - הולך וקטן. מספר מנתחים פלסטיים ששוחחתי עמם סיפרו שזה מחזה שגרתי שאם ובתה בת ה־13 או ה־14 מגיעות יחד לביצוע טיפולים באופן קבוע. עידן הרשתות החברתיות וצילומי הסלפי יצרו בשנים האחרונות בישראל ובעולם ביקוש רב להתערבויות קוסמטיות. בתוך עשור זינק שוק הזרקות הבוטוקס והחומצות, וגדל פי ארבעה. שוק ההזרקות גלגל בשנת 2018 כ־400 מיליון שקל, לעומת כ־100 מיליון שקל ב־2008. במהלך שנת 2019 בוצעו בישראל 205,346 הזרקות בוטולינום טוקסין (בוטוקס). מנתוני האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית, עולה כי בארץ מתבצעים בכל שנה כחצי מיליון הזרקות והליכים אסתטיים. תופעה זו מתגברת גם בקרב המין השני. אחוז הגברים שמגיעים להזרקות הכפיל את עצמו מ־8% ב־2017 ל־16% ב־2019.
המראה הסייבורגי בחסות אינסטוש. הטכנולוגיה לא רק מפיצה במהירות את הסטנדרטים המקובלים ליופי, היא מעצבת למעשה מחדש את אידיאל היופי שלנו ודואגת להפיץ את הבשורה ברבים. אחת הירושות המוזרות של העשור החולף היא הפופולריות של "המראה הסייבורגי", שאומץ בקרב מובילות דעה פופולריות המכונות בשפת הרשת "משפיעניות". פנים צעירות ומעוגלות, עור חלק ומתוח, עצמות לחיים גבוהות ומודגשות, עיניים חתוליות, גבות משורטטות, אף קטן וסולד ושפתיים בשרניות בהגזמה המשורבבות החוצה. מה שנקרא "פני אינסטגרם", או לחלופין מראה קים קרדשיאן, בלה חדיד, קנדל ג'נר ויתר הז'אנר של משפיעניות הרשת. התיאור הקולע ביותר שראיתי לתופעה הוצע על ידי ג'יה טולנטינו (Jia Tolentino) מה"ניו יורקר": "פניהן נראות כמו הכלאה בין פנים חתוליות לפני תינוק". על כך אוסיף הצעה משלי: המראה הוא תוצר של הכלאה בין מראה חייזרי לבובת מין.
במאמרה, טולנטינו מצביעה על כך שאידיאל היופי בחסות אינסטגרם משלב מוטיבים השואבים השראה ממספר מקורות. הבסיס הוא נשים לבנות בעלות אף סולד, גון העור הוא יחסית שזוף בהשפעה דרום־אמריקאית, השפתיים הבשרניות מקבלות השפעה דרום־אפריקאית, עיצוב הגבות העיניים שואל מוטיבים אסיאתיים, ומבנה הלחיים מושפע מהאינדיאנים (American natives) בשילוב נגיעה מזרח־תיכונית. לא ברור מה קדם למה, האם הפילטרים נוצרו בדמותן של המשפיעניות או שהמשפיעניות עיצבו את פניהן כדי להידמות לעצמי המפולטר שלהן. כך או כך, המראה הסייבורגי התפשט במהירות, וכיום פני אינסטגרם הפכו לאידיאל היופי החדש.
איבוד קשר עם המציאות. ההשפעה של הפילטרים היא כבר הרבה מעבר לשעשוע חביב או קוסמטיקה של תמונה. הפילטרים וכל המשחק המתנהל ברשתות משפיעים על הבריאות המנטלית של המשתמשים. המראה הזוהר הניבט ממצלמת הסמארטפון גורם לאיבוד קשר עם המציאות וליצירת ציפיות לא מציאותיות. "סנאפצ'ט דיסמורפיה" היא הפרעה נפשית המוגדרת כעיסוק מתמיד ואובססיבי במה שנתפס כפגמים במראה החיצוני. הפילטרים יצרו מגמה חדשה של "שיפור עצמי מתמשך". לאחר שפציינטית התנסתה בהתערבות קוסמטית, למשל מילוי שפתיים או הדגשת עצמות לחיים, לא רק שהיא תחזור על הפעולה כל חצי שנה, אלא שעם הזמן יתווספו עוד ועוד תיקונים, כך שההתערבויות הקוסמטיות הופכות להיות דבר שבשגרה, אך מה שבאמת הנערות והנשים הצעירות האלה צריכות זה פסיכולוג ולא פלסטיקאי.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה
[email protected]