לא במקרה פתח השבוע יאיר לפיד את ישיבת סיעת יש עתיד-תל"ם עם האמירה "רק לנו אפשר להאמין כשאנו אומרים שלא נשב עם נתניהו. תאמינו רק למי שכבר הוכיח שאפשר לסמוך עליו". מעבר לעובדה שהאמירה אינה מדויקת, הרי גם אביגדור ליברמן הבטיח וקיים לא לשבת עם בנימין נתניהו, היא בעיקר משדרת לחץ ומצוקה.
אמירתו של לפיד מכוונת כמובן לגדעון סער, שהכריז בצורה חדה ושאינה משתמעת לשתי פנים כי לא יישב תחת נתניהו בשום קונסטלציה אפשרית. או במילותיו שלו: "אני באתי להחליף את השלטון. מי שרוצה שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, אני מבקש ממנו שלא יצביע לי".
במחי שבע דקות נאום בלבד גילח סער, על פי הסקרים, בין רבע לשליש ממפלגתו של לפיד ובהבל פה מחק את כל הישגיו בחצי השנה האחרונה. הישגים שלפיד צבר בעמל רב ובליקוט חרוץ בתפקידו כראש האופוזיציה, תפקיד שבו הוא משמש מאז הוקמה ממשלת ה"אחדות" הלאומית.
הקונוטציה התנ"כית ללפיד היא משה רבנו. חותר וחותר ליעד, שלא יגיע אליו לעולם. הארץ המובטחת במקרה של לפיד היא ראשות הממשלה. ללפיד יש תקרת בטון שאותה יצק ביסודיות במו ידיו השריריות, כאשר בחר בדרך אביו והמשיך את מורשתו, האג'נדה האנטי־חרדית. אג'נדה שעל גלי תמיכתה נכנסה מפלגתו לראשונה לכנסת.
בשלב מאוחר יותר הבין לפיד את טעותו הטרגית, זו שתמנע ממנו להגשים את חלומו, וניסה להתקרב אל החרדים. אולם כמו האמירה המפורסמת, זה כבר היה מאוחר מדי ומעט מדי. הציבור החרדי לא שכח ולא סלח ולעולם לא יישב תחתיו כראש ממשלה. גם הציבור שתומך בלפיד מבין זאת היטב, ולכן נתח לא מבוטל ממנו נטש אותו במהירות האור כאשר זיהה אלטרנטיבה אמיתית.
סער, לעומתו, הוא סיפור אחר לגמרי. למרות עמדותיו הימניות, השכיל סער לרקום קשרים ולטוות יחסים טובים ואמיצים עם אנשי מפתח בכלל סיעות הבית, ביניהם החרדים שעמם יש לו קשרים מצוינים. לכן בניגוד ללפיד הוא מסוגל להגיע עד הסוף, לפסגת הפירמידה. אגב, מאותו המניע בדיוק של הברחת מצביעי מרכז־שמאל ממפלגתו החדשה של סער, הצהירה בשבת האחרונה שרת התחבורה מירי רגב כי "הרבה אמרו שלא יישבו עם נתניהו. עמיר פרץ בלי שפם ויושב בממשלה".
אמירותיהם של לפיד ורגב אומנם יושבות על קרקע פורייה של אובדן האמון הציבורי בפוליטיקאים, שהפרו את הבטחתם הברורה לגבי ישיבה בממשלת נתניהו, אולם סער הוא לא בני גנץ ולא פרץ. סער הוא פוליטיקאי שקורץ מחומר אחר לגמרי. איש אמיץ באופן קיצוני (יש שיאמרו שזה אפילו גובל בנטייה אובדנית), בעל יושרה פנימית ועמוד שדרה חזק. סער הוא איש של עקרונות, ויש לו גם קבלות מוכחות לכך.
בניגוד לרבים אחרים בליכוד, סער היה בין הבודדים שהעזו והצביעו נגד תוכנית ההתנתקות של שרון וזאת למרות יחסיו הקרובים עמו. סער גם לא נענה, כמו אחרים, להצעתו המפתה של שרון לעזוב את הליכוד לקדימה ולשמש כשר בכיר בממשלתו, אלא נשאר נאמן לעקרונותיו ולתנועת הליכוד.
סער אינו נמנה עם הנדבקים לכיסא עור הצבי וכשהרגיש צורך לקחת פסק זמן, עזב תפקיד בכיר, שר פנים, ושב כעבור ארבע שנים וחצי היישר לצמרת הליכוד. בניגוד מוחלט לרצונו של נתניהו, שניסה לחסלו בגלוי ובכל האמצעים. למרות זאת, הוא לא נרתע והתמודד מול נתניהו כשהגיע למסקנה, שבדיעבד מתבררת כנכונה, שנלך גם לבחירות רביעיות וחמישיות כי לנתניהו אין סיכוי להקים ממשלה יציבה.
רק לאחרונה התפטר סער מחברותו בוועדת החוקה משום שהתנגד להיות חותמת גומי של הממשלה ומתח ביקורת על התנהלותה במשבר הקורונה. לכן, כשהאיש אומר שהוא לא יישב תחת נתניהו, יש בסיס עובדתי להאמין לו כי לא מדובר ב"אמת לשעתה". גדעון סער לא יישב תחת נתניהו. נקודה. סימן קריאה. גם אם ייאלץ לגדל חזרה את השפם שמעולם לא היה לו.
הכותבת היא ד"ר לתקשורת ויועצת אסטרטגית
