בימי משה רבנו התחוללה קריעת ים-סוף שנועדה למלט את בני-ישראל מארץ גזירה ולהביאם לארץ ישראל; בימי בנימין נתניהו מתחוללת קריעה אחרת - קריעת משפחות בני-ישראל בין אתיופיה ובין ארץ-ישראל. נגד מנהיג ברית-המועצות בזמנו הפגינו יהודים בעולם בקריאה: "שלח את עמי!", את בנימין נתניהו אנו מאשימים היום שהוא "שכח את עמי".
מגילת העצמאות של מדינת ישראל כוללת פסקאות רבות שראוי להביאן בימים אלה לתשומת לבו של ראש הממשלה. במלאת חמש שנים לאי-קיום החלטת הממשלה 716, להעלאת כל שארית הקהילה מאתיופיה, בחרנו כמה פסקאות כאלה מתוך המגילה: "חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי"; "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות"; "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".
לא יד הגויים הייתה באי-העלאתם של הממתינים באתיופיה. זוהי עבודה עברית מאלף ועד תו, או יותר נכון עבודה של ממשלה עברית. למותר להזכיר, סיבת הקיום של מדינת-ישראל ותמצית הרעיון הציוני היא לקבץ את גלויות העם היהודי בביתו הלאומי. עובדה זו נשתכחה כנראה מן הממשלה. דומה כי ראש הממשלה נזכר באחינו מאתיופיה רק בתקופות בחירות, כדי להתהדר שוב ושוב בהבטחות חגיגיות אל מול המצלמות, תוך פזילה לקהל מצביעים מבני העדה.
מתקבל הרושם כי לא בני אדם או משפחות קרועות הוא רואה אל מול עיניו, אלא רק קולות בקלפי. שיאים חדשים של ציניות ומניפולציה פוליטית נקבעים חדשות לבקרים על גבה של הקהילה האומללה. בני משפחה וממתינים מבוגרים נפטרים לאחר שנים של ציפייה, מבלי שזכו להתאחד עם יקיריהם.
לא אלפי קילומטרים מפרידים בין ההורים לילדים ובין האחים והאחיות. ממשלת ישראל, היא זו שעומדת כחיץ ביניהם, תוך הפרה של כל צו מצפוני וציוני ותוך הפרת המנהל התקין, המחייב לקיים החלטות רשמיות. ממשלה המתכחשת למושכלות ראשונים של ערכי לאום מאבדת את הלגיטימציה המוסרית שלה. ועדיין נשארת ללא מענה השאלה הפשוטה והנוקבת: מדוע החלטת מממשלה חוקית ורשמית משנת 2015 איננה מקוימת? ראש הממשלה לא מוצא שאלה זו ראויה כלל להתייחסות. אולי על-פי גישתו, החלטת ממשלה אינה מקפלת בתוכה גם את ההחלטה לקיימה.
איזו הצדקה ניתן בכלל להעלות על הדעת למחדל מתמשך שכזה? האם החשש לנטל התקציבי שיושת על כלכלת המדינה בימים אלה של מגפת הקורונה, הוא שגורם לאי ביצוע החלטת הממשלה? וכי איזו קורונה הייתה כאן בשנים 2015 עד 2019? ראוי אולי להזכיר לראש הממשלה את בן-גוריון, שהחליט בשנת 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות הקשה, לפתוח את שערי הארץ לעלייה בלתי מוגבלת של מאות אלפי פליטים יהודים מאירופה, מצפון אפריקה וממחנות העקורים. ידע אז בן-גוריון וקבע: אין זכות מוסרית למדינה יהודית לסגור את שעריה בפני אחים יהודים המבקשים לעלות למולדתם, יהיה המחיר אשר יהיה! גם אז היו פקידי אוצר בלתי מרוצים, אבל הייתה אז מנהיגות מוסרית שכל כך חסרה לנו היום.
לאחרונה, בזכות פעילותה הברוכה והעקשנית של שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו-שטה, החליטה הממשלה להעלות 2,000 יהודים מתוך קהילת הממתינים באתיופיה. התייצבותו של ראש הממשלה בפני המצלמות במעמד הגעתם טיפין טיפין, במין טפיחה עצמית על השכם, נמהלה בצער ובאכזבה של אלה שנותרו מאחור ושל בני משפחותיהם. על החלטות כגון אלה נאמר "מעט מדי וגם (לגבי חלקם) מאוחר מדי". כאלה הם בוודאי פני הדברים מנקודת מבטם של אלה הטמונים כבר באדמה לאחר שנים רבות של המתנה, ולא יזכו עוד להתאחד כלל עם בני משפחותיהם.
העלאת שארית הקהילה בטפטופים לאורך שנים תוך התעללות מתמשכת בבני העדה, היא לעג לרש בביטויו האכזרי ביותר, אבל זוהי קודם כל דוגמה לחוסר הגינות משווע של ממשלה כלפי בני עמה. המרכז לקידום ההגינות בישראל מגדיר הגינות כהתייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות. בעניין העלייה מאתיופיה, כשלה הממשלה בכל ארבעת הרכיבים של הגדרת ההגינות. דוגמה זו כואבת במיוחד, אך לצערנו היא רק אחת מיני רבות. שוב ושוב גורמת הממשלה לעם בישראל להתבייש במדיניות של מדינתו. הממשלה עצמה, כך נראה, איבדה כליל את הבושה.
ראש הממשלה, שבענו הבטחות והצהרות חסרות כיסוי. רק פעולה אחת מתבקשת ומתחייבת כדי לסיים את העוול הלא אנושי והלא יהודי הזה. היטיב לבטא זאת ממני ראש-ממשלה אחר, שאתה רואה עצמך כתלמידו – מנחם בגין ז"ל, שהורה עוד בשנת 1977: "הביאו לי את יהודי אתיופיה!".
עו"ד אהוד פלג עומד בראש המרכז לקידום ההגינות בישראל.
"שכח את עמי": נדמה כי נתניהו נזכר באחינו מאתיופיה רק בתקופות בחירות
במלאת חמש שנים לאי-קיום החלטת הממשלה 716 להעלאת כל שארית הקהילה מאתיופיה, ניתן לומר כי ממשלה המתכחשת לערכי לאום, מאבדת את הלגיטימציה המוסרית שלה
