צילומי החתונה החרדית השבוע היוו זכייה בפיס עבור כל "אוהבי" החרדים למיניהם, אשר "הכללתם - אומנותם". הצגת החוגגים בחתונה כמייצגי הציבור החרדי דומה להצגת אוהדי לה פמיליה כמייצגי כל חובבי הספורט בישראל. במלחמה על תודעת הציבור, כל סרטון ויראלי מתגבר על העובדות. כל רבני המיינסטרים של הציבור החרדי הזהירו ומזהירים שלא להסתכן, תלמודי התורה סגורים, אך במקרה זה תמונה אחת משפיעה יותר מאלף רבנים.
המיעוט הצעקני - הפלג הירושלמי, נטורי קרתא ודומיהם - גורמים נזק עצום לציבור החרדי, שסובל מהם פעמיים. הנפגעים הראשונים שנדבקים בעקבות אירועים כאלו הם הרי החרדים. אותם סוררים, גם אם הם מיעוט קטן, יוצאים מאירוע כזה והופכים לנשאים המוניים, כשהם ממשיכים לקנות במכולת ולהסתובב ליד אנשים ללא שמירת מרחק.
צפיפות הדיור של הציבור החרדי הופכת כל נשא כזה לפצצה מתקתקת. כאשר אחד מהם עולה במדרגות הבניין שבו הוא גר, הוא עשוי לפגוש עשרות ילדים שלא נמצאים במוסדות הלימוד מפאת הסגר, להדביק אותם, כשכל אחד מהם ממשיך את שרשרת ההדבקה בבית לעוד עשר נפשות, וכן הלאה. אך לא די בכך שאנו קוברים את המתים ודואגים לחייהם של החולים, אנחנו סופגים בליסטראות על כך שאנו אשמים בתחלואה.
היחס המפלה נובע בחלקו הגדול לא רק מההכללה הגורפת והלא הוגנת, אלא גם מהטרמינולוגיה המיוחדת השמורה לחרדים. כאשר בעלי קניון מודיעים כי יפתחו את שעריו לציבור הרחב המגיע בהמוניו, זו "מלחמה על החיים", אך כאשר חרדים חוגגים חתונה, זו "הפקרות המונית"; כאשר מפגינים מצטופפים בבלפור זו "שמירה על ציפור הנפש", אך המתפללים בבתי הכנסת הם "מפיצי מחלות".
מדוע המספר הגדול של חולים חרדים גורם אך ורק לשנאה ולא לקצת לדאגה? הרי המספרים המבהילים של החולים החרדים הם לא נתון סטטיסטי. מאחורי כל חולה מאושפז מתמודדת משפחה שלמה הקרועה מדאגה. כל נפטר משאיר אחריו יתומים שעולמם חרב עליהם. רובם המוחלט אנשים ששמרו על ההוראות בקפידה. אנשי הפלג ודומיהם כנראה כבר נדבקו מזמן.
המאשימים את החרדים בהגברת התחלואה הם אלו אשר נעזרים בהם מדי יום, חינם אין כסף. פצועים המטופלים על ידי כונני הצלה חרדים, נפטרים לא עלינו הנאספים בכבוד על ידי אנשי זק"א חרדים, חולים המתייעצים עם הרב פירר ורבנים נוספים, חולי סרטן הזוכים לחיים הודות למאגר מח העצם של הארגון החרדי עזר מציון, חולי דיאליזה המקבלים כליה בזכות ארגונו החרדי (והתורמים החרדים) של הרב הבר זצ"ל, והסובלים מקשיי נגישות הנעזרים בציוד הניתן להם בחינם מארגון יד שרה, החרדי גם הוא.
הציבור החרדי זכאי למעט אמפתיה. בסופו של דבר, אנחנו עם אחד. הבה נישאר כך.
הכותב הוא חרדי תושב בני ברק