היום, ה-25 בינואר, אנו מציינים עשור למהפכה שהתחוללה במצרים והביאה להדחתו של השליט הכל יכול חוסני מובארק. המצרים לא אוהבים שמכלילים את המאורעות שהתרחשו במצרים במסגרת אירועי האביב הערבי שפקד את המזרח התיכון. הם רואים את עצמם שונים מהשאר, ואת מה שקרה כאירוע ייחודי להם.

כמי שחווה בשטח אירועים אלה והיה עד להתפתחויות הדרמטיות, אוכל לומר בבטחה שהמהפכה השיגה מעט מיעדיה. במבט לאחור, אני רואה שלושה ציוני דרך במהלך המהפכה שהשפיעו על שרשרת ההתפתחויות: יום השוטר, יום הגמל ויום הדין.

נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק בתא הכלא (צילום: רויטרס)
נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק בתא הכלא (צילום: רויטרס)


יום השוטר מצוין במצרים ב־25 בינואר. אחרי גניבת הקולות הגדולה בבחירות לפרלמנט, חודש קודם לכן, שהשאירה אותו בלי אופוזיציה, יצאה קריאה לצאת להפגין ביום השוטר. הדרישה אז מצד המפגינים הייתה צנועה ולגיטימית: יותר שקיפות, שמירה על זכויות האזרח ושיפור בתנאי המחיה. לא נאמר כלום על הדחת הנשיא. יומיים לפני כן צפיתי על גדות הנילוס בשיט של זודיאקים שערכו חזרות לקראת ההצגה הגדולה שהייתה אמורה להיערך ביום החגיגי. אף ענן שיעכיר את האווירה לא נראה באופק.

אלא שיום השוטר הפך למדמם בגלל האלימות שהפגינה המשטרה. אחרי העימותים הקשים וההרוגים שגבו היה ברור שהמטוטלת נעה לכיוון החרפה. כאן נולדה הקריאה שהפכה לסיסמת הכלל: מיליון מפגינים בכיכר תחריר. בנוסף לקריאה להפגין, דרישות המפגינים התרחבו ועסקו בשינויים בשלטון. לראשונה הם החלו לקרוא גם לסילוקו של מובארק.

ציון הדרך השני היה יום הגמל, שהתרחש שמונה ימים לאחר יום השוטר. בכיר במפלגת השלטון שוחח איתי טלפונית באותו בוקר והציע לי לצפות להתפתחויות שישימו קץ למהפכה. לפתע ראינו גל של גמלים דוהרים בכיכר תחריר ובמרכז העיר במטרה לפזר בכוח את המפגינים. שוב המטוטלת נעה לכיוון החרפה נוספת. האחים המוסלמים, ששמרו עד כה על איפוק, ירדו במלוא כוחם לכיכר וגירשו את הגמלים. המהפכה ניצלה.
התומך היחיד שנותר למובארק היה הבן שלו, גמאל. כתוצאה מהאירוע המביש של הגמלים נולדה ההכרה שבלי עזיבתו של מובארק, לא יהיה פתרון למשבר.

באותה עת חברו יחד כמה אלמנטים שהצביעו על הליכה לקראת פתרון זה. ה־C.I.A האמריקאי בחר במפקד הצבא כמחליפו של מובארק והודיע לו על כך. הנשיא אובמה צעק על מובארק בטלפון ונטש אותו. הצבא הסביר לנשיא שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. כך הגענו ליום הדין, ציון הדרך האחרון.

הבן גמאל, לא הרים ידיים וניסה בכל כוחו למנוע מאביו לעזוב את כס השלטון. אך מובארק הבין לפניו שעליו לפנות את כיסאו ולמנוע שפיכות דמים. הוא עשה זאת באיחור בגלל בנו, וכך הצטיירה התמונה שהטיפול שלו במהפכה הורכב מאוסף של שיקולים מוטעים. כך תם שלטון שארך 30 שנה. כך הסתיימה מהפכה, אחת מהקצרות בהיסטוריה. 18 יום בלבד.