החודש הראשון של שנת 2021 עוד לא הסתיים, וכבר מניין ההרוגים מאלימות פושעת בתוך המגזר הערבי, עומד על 16 איש, קורבנות מדממים של אלימות עבריינית גרידא. אם המצב הזה ימשיך כך, שנת 2021 תסתיים עם כ-150 הרוגים, מספר אסטרונומי ובלתי נתפס. וכמובן, אלה רק המספרים של אלו שקיפחו את חייהם. מה עם הפצועים, הקורבנות בנפש, הפגיעה ברכוש. הללו אינם מדווחים כלל בתקשורת, אך הצלקות עוד תשפענה עליהם למשך שנים ארוכות.
בזמן האחרון, אל מול האלימות הגואה, ומקרי הרצח ההולכים וגוברים, נראה היה שמתחילה התעוררות בתוך המגזר, שמתקומם אל מול הטרור הזה. וכך אנו עדים להפגנות, סגירת כבישים, איומים בהתפטרויות גורפות של ראשי הרשויות, ביקורי שוטרים ביישובים. באמת נראה היה שהציבור הערבי מוכן סוף סוף להתעורר, ולהילחם באלימות הגואה. אך האם זה הוביל לשינוי? מספר ההרוגים מדבר בעד עצמו, דבר לא השתנה.
מדוע לא? שכן על מנת למגר את תופעת האלימות, ולנקות באמת את העשבים השוטים, נדרשת מחויבות ממשלתית אמיתית, כזו שתבנה תכנית רב שנתית פרודוקטיבית, אמיצה, ללא מורא וללא משוא פנים. תכנית כזאת שתכלול תקציב מסודר, כח אדם משוריין, ומעל הכל – מודיעין מאורגן; רק תכנית כזאת תוכל לעשות שינוי אמיתי.
וכשאני מדבר על מודיעין מאורגן, אני מתכוון למודיעין אמיתי, שלם וכולל – כזה היודע לומר מי גובה פרוטקשן, מי סוחר בסמים, מי גונב רכבים, ומי מאיים על התושבים. המשטרה כיום מתבססת על מידע המגיע אליה משיתופי פעולה קטנים של אזרחים, אך זה לא מספיק.
מי כן יכול לספק לה את המודיעין הנדרש, ולהפוך אותו לידוע ונגיש? השב"כ. כן, אם הקורונה הוגדרה כמגיפה לאומית והממשלה נעזרה בשב"כ לאיתור החולים, הרי שגם כאן מדובר במגיפה לאומית, ויש צורך במעורבות ארגון הביון לאיתור משפחות הפשע והפושעים. לא, זה לא וירוס
מסתורי שהגיע ממדינה רחוקה, זה וירוס מקומי, שהתנפח לממדי מגיפה, כזו שפוגעת בבריאות, ברכוש ובכלכלה.
והרי ברור שזה רק עניין של זמן עד שהוא יזלוג גם למגזר הכללי, האם רק אז המשטרה תתעורר? כשם שהתערבה – בצורה מעוררת התפעלות יש לומר - בטובא זנגריה, שם קבוצות עבריינים גבו פרוטקשן מיהודים, ואז המשטרה פעלה במהרה - חילטו כספים, עצרו רכבים. כך צריך לנהוג בכל הישובים. או למשל, כאשר בוצע רצח של 4 אנשים בכפר עקב ליד מזרח ירושלים, נעשתה פנייה למשטרה הפלסטינית וזו נכנסה לכפר וביצעה מייד פעולות למיגור התופעה. כלומר, כאשר רוצים למצוא פתרון – אפשר למצוא בכל מקום.
לסיכום, חייבים לשים סוף לאלימות המשתוללת, לפני שיהיה מאוחר מדי. להקים מערך מודיעיני מפותח, גם אם זה באמצעות השב"כ, לפתח תכנית ממשלתית, בתקציב של כ 3 מיליארד שקלים, ולמשך 3 שנים, לשתף פעולה באופן הדוק עם מנהיגי הרשויות המקומיות, ומעל ואולי לפני הכל – להתחיל בחינוך: אומרים די לאלימות! די לאלימות במשפחה, די לאלימות בסכסוכי שכנים, די לאלימות בתהליכים דמוקרטים של בחירת ראשי ערים. בואו נשנה את השיח, בואו נושיט יד לשלום.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ויו"ר משרד הפרסום "סקטורס אל-בוסתאני".