יש טקטיקות משפטיות, לכאורה חוקיות, שמהן עולה ריח מביש של אלימות. נהוג לדבר במחוזותינו על סרבנות גט - החזקת אישה בכוח והסירוב לתת לה גט - אלא שיש דרכים נוספות, מעבר לאלימות כלכלית, פיזית ומינית, של גבר לשלוט בבת זוגו ולהשאירה כבולה אליו.
אחת הדרכים המשפטיות היא תביעה פשוטה, לכאורה, לשלום בית. מדובר במקרה שבו הגבר יודע שהאישה רוצה להתגרש ומנסה לפתוח דף חדש בחייה, אך הוא עדיין מגיש תביעה לשלום בית; תביעה ייחודית לדין היהודי. תביעה לשלום בית מתקיימת בין צד אחד שרוצה שלום בית, כלומר להישאר נשוי, לבין צד שרוצה ללכת; תביעה שקשה לאכוף אותה, אך הנתבע/ת עלול/ה לקבל בגין הפרתה סנקציות; תביעה שבה מתבקש מבית הדין להורות לצד השני לחזור לשלום בית, כולל חיי אישות.
תביעה לשלום בית מאפשרת לצד שהגיש אותה להטיל צווי עיקול על הרכוש של הנתבע/ת, להטיל עליו/ה צו לעיכוב יציאה מהארץ ואף להטיל, למשל, צו שגובר על חוק המקרקעין ולמעשה לא מאפשר לחלק את הדירה של בני הזוג כל עוד בית הדין דן בשלום הבית של הצדדים. אם הכריז בית הדין כי אישה צריכה לחזור לשלום בית והיא מסרבת, היא הופכת לאישה מורדת.
בחלק מהמקרים, תביעה לשלום בית עלולה להפוך לכלי שליטה וסחיטה בחסות חוקי ההלכה הרבניים. כל עוד מתנהלת תביעה כזו, אישה לא יכולה לצאת לחופשי, לא יכולה להיחשב עגונה או מסורבת גט ולא יכולה להפעיל בעזרת בתי הדין את הסנקציות שיש על גברים סרבני גט, כמו אי־חידוש רישיון נהיגה או סנקציות כספיות. לא פעם הופכת התביעה לשלום בית לכלי משחק בידי גברים אלימים.
הכותבת היא בעלת משרד עורכי דין לענייני משפחה