בניגוד להצהרות החוזרות ונשנות של מנהיגים אירופים כי “אירופה ללא יהודים אינה אירופה כלל”, לא נראה שבשטח נעשים צעדים משמעותיים לגרום להם להישאר ביבשת. לאחרונה, כשנאמתי מול הפרלמנט האירופי ביום השואה הבינלאומי, נזכרתי בחוקים הראשונים שנחקקו בשנות ה־30 בגרמניה. ההשוואה הייתה קשה, אך מיידית ומתבקשת.

לא בכדי מפלגות ימין קיצוניות היו הראשונות להעביר חוקים אנטישמיים כאלו במדינותיהן. לאורך השנים מפלגות אלו הערימו קשיים על חופש הדת של יהודים במטרה להקשות על חייהם במדינה. בין שב־1933, במטרה לעודד הגירה של יהודים מחוץ לגרמניה בימי הרייך השלישי, ובין שהיום, כאשר מפלגות “לגיטימיות” כמו AFD הגרמנית דוגלות באיסור שחיטה כשרה וברית מילה לצד התבטאות עבר של מנהיגת המפלגה התומכת בירי בפליטים. בעבר, כאשר חוקקו חוקים נגד חופש הדת של יהודים, המטרה הייתה ברורה - לפגוע באורח חייהם ולחייבם לעזוב.

רעיון האיחוד האירופי עלה לאחר מלחמת העולם השנייה על מנת שמלחמה הרסנית כמו זו לא תחזור שוב באירופה. כחלק מהקמתו הוא חרת על דגלו את הדמוקרטיה והשמירה על המיעוטים, ובכך גם את חופש הדת שלהם ומתן האפשרות לקיים את אורח חייהם הדתי. על כן הוא גם האחראי הבלעדי לכך שהוא מאפשר חוקים אנטישמיים לכאורה במחוזותיו, המנוגדים לחוקי חופש הדת שלו ופוגעים במיעוטים החיים בו, לצד התבטאויות אנטישמיות רבות בפוליטיקה ובחברה האירופית.

רק לאחרונה, מעל דפי עיתון זה, טען עמנואל ז’ופרה, שגריר האיחוד האירופי בישראל, כי הפסיקה של בית הדין האירופי לצדק בלוקסמבורג, אשר גרמה לתסכול רב בקרב הקהילות היהודיות, אינה מבטאת חוסר מחויבות של האיחוד האירופי כלפי יהודי אירופה. ז’ופרה מבסס טענה זו על סמך תוכניות שונות שהוא מציג אשר נולדו לטובת יהודי אירופה, ועל סמך ההחלטה של בית הדין בלוקסמבורג שאין היא אוסרת על שחיטה כשרה, אלא מאפשרת לגופים ממשלתיים ארציים שיקול דעת רחב בגישור בין רווחתם של בעלי חיים לבין חופש הדת.

ההסתתרות מאחורי נושא צער בעלי חיים היא צביעות מהמדרגה הראשונה. בחוסר ההתנגדות של האיחוד האירופי, שהתחייב להגן על המיעוטים שביבשת אירופה ועל חופש הדת שלהם, הוא מאפשר לקיים החלטה שפירושה הלכה למעשה הוא שאורח החיים של חיות באירופה חשוב יותר מחופש הדת של היהודים. בפועל, ההחלטה של בית הדין של האיחוד האירופי בלוקסמבורג יוצרת מצב שבו היא מאפשרת פתח לחוקים נוספים, שיפגעו גם הם בחופש הדת של היהודים, תוך יצירת מדרון חלקלק שבסופו היהודים כבר לא יוכלו לממש את דתם באירופה וייאלצו לעזוב אותה.

הצהרות חסרות תכלית כמו זו של ז’ופרה, שלפיהן האיחוד מחויב לחלוטין להבטיח שגשוג של חיים יהודיים באירופה ומאפשר ליהודים לחיות את חייהם במדינות היבשת, מתרוקנות מתוכן במבחן המציאות. כיום ישנן מדינות באירופה אשר היהודים בהן לא יכולים לקיים את אורח החיים הדתי שלהם או נאלצים לשלם רבות על מנת להצליח בכך.

על האיחוד האירופי להפסיק להתנער מאחריותו, לאמץ את דעתו של היועץ המשפטי של בית המשפט לזכויות אדם של האיחוד האירופי בלוקסמבורג, שטען כי ההחלטה לאסור שחיטה כשרה מנוגדת לחוקי חופש הדת של האיחוד האירופי, ולהוקיע את האיסור על השחיטה הכשרה. הגיעה העת שמנהיגי אירופה לא רק יצהירו כי היהודים רצויים במדינותיהם, אלא יתחילו לפעול לשם כך. 

הכותב הוא נשיא ועידת רבני אירופה ורבה הראשי של מוסקבה