רבות דובר (וידובר) בעולם העבודה לאחר הקורונה. גם כאן, ישנו הבדל בין הפרקטיקה לבין התיאוריה, ובפרקטיקה, כשאנחנו חוזרים ל"שגרה" לאחר הקורונה, נגלה שמשהו עצום השתנה. הוא עוד סמוי מן העין, ממש שקוף, אבל מדי פעם מרים את ראשו מתחת להסוואה - האוטונומיה של העובד.

במהלך השנה האחרונה, במיוחד בסגרים אבל לא רק, הצורה שבה אנו עובדים השתנתה. כשאנו מסתכלים מה הלאה, חשוב שנבין דבר אחד משמעותי: מערכת היחסים בין עובד למנהל עברה טלטלה רצינית.

בתקופת טרום קורונה העבודה (בהכללה) התקיימה במשרדי המעסיק, תחת פיקוח הדוק יחסית והיררכיה ברורה. ובקורונה? עובדים עבדו מהבית, מנהלים למדו לנהל מרחוק (מי טוב יותר ומי טוב פחות), ארגונים נאלצו בלית ברירה לשחרר שליטה ועובדים טעמו את טעמה המתוק של החירות.

אתם באמת חושבים שיחסי הכוחות יחזרו למה שהיו בעבר גם כשהקורונה תחלוף? בתחום דיני העבודה העיסוק במושג "האוטונומיה של העובד" נערך בתקופה האחרונה בעיקר בהקשר הבריאותי – עד כמה מעסיק יכול להעמיד עובד בסיכון בריאותי? האם מעסיק יכול לדרוש מעובד להתחסן? האם מעסיק רשאי לקבל מידע רפואי אודותיו? וכיוצ"ב.

בעולם פוסט קורונה אני מבקשת להרחיב את המושג ולחבר את המשפטי עם הפסיכולוגי – ארגוני, משום שאני סבורה שהאוטונומיה של העובד תתפוס מרחב גדול יותר ויותר בתוך הארגון ומאבקי הכוחות יצברו תאוצה.

לטובת ההסבר דמיינו את הסיטואציה הבאה: הילדה הטובה שלכם, שהייתה מתייצבת כל בוקר בשמונה בבוקר ליד הדלת בדרך לבית הספר (אסור לאחר!), התרגלה שלא צריך למהר לצאת מהפוך ואפילו לא לצחצח שיניים (זום לא מעביר ריחות). וכשחוזרים ויחזרו ללמוד בבית הספר, פתאום היא תאמר לעצמה: אפשר אחרת! למה שאקום כל בוקר בזמן ואזיז את עצמי לבית הספר?

עכשיו שעתקו את התרחיש הזה למנהל ולעובד. המנהל רוצה שהעובדים יגיעו לישיבת צוות במשרדים ביום ראשון. לעובד א' אין סידור לכלב, לעובד ב' יש יוגה בזום, לעובדת ג' יש סיאסטה. בעבר עובדים יישרו קו. בעתיד פחות.

או נסו את זה בצוותים מול ארגון: הצוות מחליט שהוא מעוניין לעבור לחצי שבוע עבודה בבית וחצי שבוע עבודה במשרדים. עכשיו הכפילו צוות זה בכמה עשרות ובמספר התרחישים האפשרי.

כיצד על הארגון להיערך לתרחיש כזה? לכמה שטח הוא זקוק וכיצד לארגן אותו? כיצד לקיים אירועי חברה במצב כזה? אלו כללים על הארגון להציב וכמה להיכנס למלחמות עם הצוותים לגביהם?

כמספר האפשרויות מספר התשובות. מה שבטוח הוא ששטח כבוש לא ישוחרר. במילים אחרות, הכאוס רק מתחיל, ידידי. ברוכים הבאים ללימבו.

הכותבת היא עורכת דין