סוברנה, עבדאלה וממביסה עומדים להצטרף לקרב, למלחמת עולם המתנהלת ללא נשק אך מפילה מיליוני חללים ברחבי העולם. זו מלחמת סחר ושמה אספקת חיסוני הקורונה למיליארדי תושבי כדור הארץ. במלחמה הזו משחקים במגרש הגדולים תאגידי הענק בענף התרופות כגון "פייזר", "מודרנה", (שחיסונים מתוצרתה הגיעו לארץ, אך טרם נעשה שימוש בהם) ו"אסטרה-זנקה", יחד עם שחקנים בינוניים כגון "ספוטניק" הרוסית ו"סינובק" הסיני. שני החיסונים האחרונים מיוצרים בידי תאגידים ממלכתיים. סוברנה, עבדאלה וממביסה הם שמותיהם של שלושה חיסונים שמפתחת כעת התעשייה הביוטכנולוגית הקובנית המתקדמת, שבעוד מספר ימים ייכנסו לשלב הניסויים הקליניים. 

קשה לאמוד את גודל השוק של חיסוני הקורונה, אבל על פי מידע שפרסמה "פייזר", החברה המובילה בענף, ההכנסות הצפויות לה השנה ממכירת החיסון נאמדות בכ-15 מיליארד דולר. "מודרנה" כבר מכרה חיסונים עד סוף דצמבר, שרובם טרם סופקו, בכ-12 מיליארד דולר ומעריכים ש"אסטרה-זנקה" תמכור חיסונים בכ-2 מיליארד דולר השנה ובעוד כ-3 בשנה הבאה. אין נתונים על ההכנסות הצפויות של החיסונים הרוסי והסיני כי מיליוני מנות כבר סופקו למדינות באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, חלקן בתשלום מלא ואחרות ללא תמורה. גם הרשות הפלסטינית קיבלה משלוחים מצומצמים של חיסונים רוסיים וסיניים ללא תשלום. החיסונים הקובניים, לאחר שיסתיים שלב הניסויים וכל אוכלוסיית האי תתחסן, יינתנו חינם-אין-כסף לתושבי המדינות העניות באמריקה הלטינית ואפריקה החל מיוני הקרוב. התעשייה הקובנית מסוגלת לייצר 100 מיליון חיסונים מהסוג הזה מדי שנה. 

שנה חלפה מאז פרצה מגפת הקורונה. כתוצאה ממנה כ-100 מיליון בני אדם כבר חלו וכשני מיליונים אבדו את חייהם. החיסון הפך לחיוני עד מאוד כדי להציל את חייהם של מאות מיליוני בני אדם. אם לשפוט על פי הנעשה בחודשים האחרונים, קיים קשר ישיר בין עוני ומחלה ובין חיסון לבין עושר. במילים אחרות, עבור בני האדם החיים בעוני הסיכוי להידבקות במחלה הוא גבוה יותר. עבור העשירים האפשרות לזכות בחיסון מציל חיים גדולה יותר. כך גם עבור המדינות. מדינות עשירות יכולות להשיג ביתר קלות את חיסון ועל פי ההערכות כ-100 מדינות ברחבי העולם יתקשו לחסן את אוכלוסייתן בגלל חיסרון כיס. 

מהתרחיש הקשה של ארגון הבריאות העולמי עולה כי במדינות מסויימות, בייחוד באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית, יידרשו שנים עד לחיסון כל האוכלוסייה. לכן הארגון הבינלאומי דורש לבטל את הפטנט על ייצור התרופות לשם מיגור הפנדמיה. יצוין שהחברות המפתחות את החיסון והמייצרות אותו קיבלו אשתקד מימון ציבורי נדיב כדי לקדם את המחקר. המימון היה ציבורי, לרוב של ממשלות, אבל הרווחים יהיו בהחלט של התאגידים ובעליהם.   

הקורונה אינה המגפה העולמית הראשונה ולצערנו לא תהיה האחרונה. לכן, חשוב עד מאוד להפיק לקחים מן העבר ומן ההווה – כדי להתכונן לעתיד. אין ספק שחיסון לקורונה עם "קוד פתוח" הוא המפתח להתמודדות כלל-עולמית למיגור הפנדמיה. אבל גם מהעבר ניתן ללמוד לקחים. בשנות ה-50 וה-60 העולם סבל רבות ממחלת הפוליו – שיתוק ילדים. בחודשי הקיץ של שנת 1949 החלה ההתפרצות של המחלה בישראל ועד לסוף אותה שנה דווח על 338 חולים. המחלה המשיכה להתפשט גם בשנים הבאות, ועד לשנת 1954 היו בישראל 4,700 מקרים מאובחנים של המחלה, כאשר מתוכם נפטרו 760 ילדים. נכון שמבחינה סטטיסטית 760 ילדים שנפטרו אז (ועוד אלפים שנותרו עם מוגבלויות לכל החיים) מהווים פחות מיותר מ-5,200 נפטרי הקורונה דהיום. אבל אז אוכלוסיית המדינה מנתה פחות ממיליון תושבים וכעת בישראל יותר מ-9 מיליון בני אדם.

ב-1955 התחולל מפנה כאשר ישראל החלה לפתח תרופה לפוליו על בסיס מחקריהם של הפרופסורים האמריקאים יונה סאלק ואלברט סבין שסירבו לרשום פטנט על החיסון ואישרו להפיץ אותו באופן חופשי. סאלק אף הביא אישית את הפטנט לישראל. הם הפסידו מיליארדי דולרים שהיו יכולים להיכנס לכיסם, אבל "הרוויחו" מגפה איומה שבשנים האחרונות כמעט ונעלמה מן העולם. כשנשאל סאלק "למי שייך הפטנט על החיסון?", ענה: "לאנשים כולם, כי אין פטנט. האם אפשר לרשום פטנט על השמש?".

הכותב הוא היסטוריון, חוקר ומרצה באוניברסיטת תל-אביב