בניגוד למה שנהוג לחשוב, הדרך ליצור יתרון עבור מפלגה היא לא בהכרח שכנוע אנשים להצביע עבורה. יש דרכים נוספות ומתוחכמות בהרבה שמאפשרות להשפיע על התודעה של ההמון.
אחת הדרכים היעילות ביותר להטות את דעת הקהל היא השפעה על חתכים שונים באוכלוסייה. קל מאוד היום לייצר בוטים או פרופילים של משתמשים בדויים, ויש חברות שמאמנות בוטים כך שייראו אמינים. הבוטים לא מתחילים לפעול בתקופת הבחירות - כדי להקנות להם אמינות מייצרים עבורם פרסונות שפועלות במשך תקופה ארוכה. כך נוצר הרושם כי מדובר במשתמשים רגילים לכל דבר ועניין.
נמצא שהדרך היעילה ביותר ליצירת אמינות היא שליחת מסרים בנושאים שונים ופברוק תחומי עניין ואישיות. לאחר שביססנו אמון, הגיע הזמן לפעול. אחת מדרכי הפעולה היא שליחת מסרים לקהלי יעד משני צדי המפה הפוליטית.
המטרה - יצירת פילוג. כך למשל נחשפה המעורבות הרוסית שניסתה לכוון את השיח הציבורי בארה"ב לפני בחירת טראמפ לנשיאות. המטרה הייתה להוביל לפילוג ולהשפיע על הליך הבחירות. כשהעם מפולג, הוא לא מצליח להתמודד עם משברים או אתגרים מורכבים, ושחקנים חיצוניים יכולים להתערב.
הסיבה שהתערבות זו כל כך אפקטיבית היא שהציבור אינו מודע לה. במקרה הרוסי, ההשפעה נעשתה באמצעות ארגון פיקטיבי שכינה את עצמו "המכון לחקר האינטרנט". העובדים קיבלו נושאים מדי יום שאותם התבקשו להפיץ. בחירת סוג המסרים ותוכנם הושתתה על עקרונות בסיסיים בפסיכולוגיה. הם שלחו מסרים כוזבים ומפוברקים ובכך גרמו לאנשים המחזיקים בעמדה מסוימת להקצין את עמדותיהם.
כדי לא לעורר חשדות, המסרים נבחרים בקפידה ונעים בין מסרים קיצוניים מאוד למתונים. אילו המשתמשים הפיקטיביים היו רק מצד אחד של המפה הפוליטית וכל המסרים היו מוטים - הדבר היה מעורר מנגנוני הגנה מסוימים. גם אם אתה בעד התוכן שמפורסם - אם הוא כל כך קיצוני, תתייחס אליו בחשדנות.
כך למשל מסע ההכפשות של השמאל נגד נתניהו: גם אם הדברים אמיתיים - כבר עובר סף שהדעת לא מוכנה לקבל. אך ברגע שהמסרים מגיעים משני קצות המפה הפוליטית, רמת ההגנה יורדת, והם נתפסים כאמינים. המוח האנושי לא תוכנת להתמודד עם פייק ניוז, ולכן לא מתעורר חשד שיש כאן התערבות מגורמים חיצוניים.
אשליה של אמת
דרך פעולתם של הבוטים היא חזרה על אותו מסר שוב ושוב. ראשית, החזרה מגבירה את הסיכוי שאנשים יתפסו את הטענה כאמת - תופעה הידועה בשם "אשליה של אמת". כשחזרו על אותה טענה שקרית בפני נבדקים יום אחרי יום, הם נטו לדרג אותה כנכונה יותר עם כל יום שחלף. נבדקים מבלבלים בין מוכרות לנכונות: ככל שחזרו על אמירה כוזבת יותר פעמים, כך היא נטתה להיתפס כאמת ולדבוק בתודעה.
שנית, אפילו ידיעת האמת אינה מגינה מפני השפעה של פייק ניוז. ביכולתן של טענות שקריות לשבש את האמונות שלנו גם לאחר שהופרכו. גם כשנאמר לנבדקים במפורש שהמידע שניתן להם שקרי – הם המשיכן לאחוז בעמדותיהם המקוריות.
עיקרון פסיכולוגי נוסף שמאפיין את פעולת הבוטים הוא יצירת אסוציאציה שמטרתה לחזק את הקשר בין דמויות מסוימות, והחלשת הקשר שלהן עם אחרות. נתניהו אוהב לעשות שימוש בשיטה הזו - למשל חיזוק הקשר שלו עם פוטין או כעת עם הערבים, ויצירת דימוי שלילי על יריביו באמצעות חיזוק הקשר בין גנץ לחולשה ובין לפיד וסער.
ברגע שאנחנו רואים שני מושגים או שתי דמויות ביחד, אנו מייצרים אוטומטית אסוציאציה בין השניים בזיכרון שלנו. כך, בכל פעם שנראה את השם "גנץ", תתעורר אצלנו באופן לא מודע אסוציאציה של חולשה.
העניין הוא לא רק עיצוב המסר הנכון, אלא גם שליחתו בטיימינג הנכון. הדרך היעילה ביותר היא טפטוף מסרים בהדרגה כשלושה חודשים לפני הבחירות. למשל, אחד הנרטיבים שמתעצמים כרגע ברשתות החברתיות בישראל מעלה טענות לא רק לזיוף התוצאות הצפוי במרץ - אלא גם להיסטוריה ארוכת שנים של זיופים והטיות. מדובר בניסיון מהונדס היטב להכין את הקרקע לערעור על התוצאות.
נתיב עוקף מודעות
באותו אופן, גם רסיסי מידע, שמועות וקונספירציות על חיסוני הקורונה מערערים את שיקול הדעת של האנשים הרציונליים ביותר. מה שמאפיין מידע קונספירטיבי הוא שלא משנה מהו מקור המידע, מה רמת האמינות שלו או כמה המידע מופרך – ברגע שהוא הגיע למערכת המוחית שלנו, הוא עובר פילטור דרך מנגנון הרגש. ואחת התכונות המשמעותיות ביותר של הרגש היא שהוא יקבל משקל גבוה ויחלחל לזיכרון. רסיס של חרדה יתגנב בכל פעם שנשקול אם להתחסן.
נשאלת השאלה כיצד אנחנו לא ביקורתיים יותר כלפי המידע שאליו אנו נחשפים. עדויות שהצטברו בשנים האחרונות מראות שוב ושוב שרובן המכריע של החלטותינו והשיפוטים שאנו עושים אינו מודע. אין לנו גישה ישירה לגורמים המשפיעים עלינו לגבש תפיסה מסוימת, או לשפוט פריט מידע מסוים כאמין או לא. עיבוד זה עובר בנתיב עוקף מודעות. הסיבה לכך היא שמוחנו מוצף בכמויות עצומות של מידע, וכל פריט אינפורמציה נוסף מהווה החלטה נוספת שיש לקבל.
כשאנו מדברים על המידע שמשותף חדשות לבקרים ברשתות החברתיות, בעיית עומס המידע הופכת לחמורה בהרבה. אנחנו נחשפים למידע באתרי חדשות, ברשתות חברתיות, בפלטפורמות מסרים מיידיים כמו וואטסאפ וטוויטר.
כמויות המידע המפציצות את מוחנו בעולם הדיגיטלי בלתי נתפסות, ואין לנו יכולת להעביר כל פיסת מידע בחינה קפדנית, הדורשת משאבים קוגנטיביים רבים. אם במוחנו לא היה מתפתח מנגנון סינון אוטומטי, לא היינו יכולים לשרוד בעולם הזה.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה
[email protected]