בימים אלו מקיימת וועדה בראשות מפקד זרוע יבשה, האלוף יואל סטריק, דיונים לבחינת אופן שיבוצן של חיילות בתפקידי לחימה. הוועדה הוקמה לפי התחייבות צה"ל לבג"ץ בדיון בנושא עתירתן של מועמדות לשירות בטחון וחיילות, המבקשות לפתוח את כלל תפקידי הלחימה בצה"ל לנשים, לרבות חטיבות חיל הרגלים והסיירות המובחרות.
בכתב העתירה והתשובה, ובשיח הציבורי, נידונים בהקשר זה ערכים חשובים ובראשם ערך השוויון, שאלת היכולת של נשים לעמוד בדרישות הפיזיות הכרוכות בשירות קרבי, ההשפעה של שילוב נשים על הכשירות המבצעית והלכידות של יחידות משולבות, ושאלות נוספות.
אבקש להביא נקודת מבט חשובה נוספת, ערכית אף היא בעיניי, אשר הכרחי שתעמוד לנגד הוועדה, והיא שאלת האחריות כלפי אותן לוחמות. ההליך והנתונים המחייבים לצורך קבלת ההחלטות, אחריות של מאשרי ההכשרה והפעילות, ואחריות המערכת הצבאית ומשרד הביטחון כלפי לוחמות שייפגעו. אבקש להציע מספר תנאים מחייבים בטרם יאושר שילוב כמבוקש והנימוקים להם.
בעשר השנים האחרונות אני עוסק בייצוג נכי צה"ל מול אגף השיקום במשרד הביטחון. במהלך תקופה זו פנו אלי מאות לוחמות אשר נפגעו במהלך שירותן, בעיקר פגיעות אורתופדיות חמורות. מדובר בפגיעות חמורות במיוחד, שאין כדוגמתן אצל לוחמים גברים הפונים אלי, ובהיקף נרחב.
לפי עדות הלוחמות תופעת הפגיעות בקרב חברותיהן ליחידה נפוצה ובפועל כמעט כולן סובלות מפגיעה כלשהיא. את מיעוטן ייצגתי, אולם את רובן נאלצתי לדחות, מאחר ולמדתי כי ישנו קושי ראייתי בתביעה עבורן, שכן העדר מידע שצה"ל לא אוסף ו/או לא מפרסם, והעדר ממחקר רפואי אודות שרות לוחמות בצה"ל, נמנע מידע ויצירת אסכולה התומכים בתביעתן. כך הן נותרות עם הנכות והמגבלות ללא הכרה טיפול ופיצוי.
עוד עולה כי החל משנת 2017 חל שיפור כאשר צה"ל זיהה את היקף הפגיעות וביצע התאמות עבור הנשים הלוחמות בהורדת עומס האימונים, הורדת תכנים בהכשרה, ורף הדרישות באימון גופני, וכן הקל במשקלים שהלוחמות נושאות כגון הגדרה של ארבע מחסניות בלבד באפוד בגדודי החי"ר-גבולות ועוד. התאמות אלו נעשו בהחלטה פיקודית, ומניתוח הדרישות המבצעיות בתעסוקה בגזרת גבולות שלום, בהן פועלות יחידות אלו, ללא מחקר רפואי כלשהו.
התאמות אלו, כלומר הורדת רף הדרישות, צמצמו מאוד, אם כי בהחלט לא מנעו לגמרי, את כמות ועוצמת הפגיעות הגופניות אצל הלוחמות. דא עקא, שפתיחת כלל תפקידי הלחימה לנשים, לא יאפשר אישור התאמות לנשים, שכן הדבר ייפגע בכשירות היחידות, ומשמעות הדבר הוא חזרה למצב בו כבר היינו, ובו כאמור נוכחנו כי הפגיעות בלוחמות היא קשה וחמורה.
מכל אלה אני סבור כי בטרם תמליץ הוועדה בפני הרמטכ"ל ובג"ץ, ולפני שמי מאלו יקבלו אחריות לשלוח את המתגייסות לאתגר פיזי עצים כל כך ובטרם יופנו נערות להתגייס לכלל היחידות הלוחמות, ייקבעו התנאים המחייבים הבאים:
ראשית, תחליט הוועדה על קיום בדיקה אודות פגיעת הלוחמות בשנים בהן טרם בוצעו התאמות המאמצים, על מנת לקבל תמונה ברורה על המצב דאז ובכלל זה יש לבחון את היקף הפגיעות, חומרתן והשלכותיהן. יש לבחון את דוחו"ת הרפואה, לזמן לוחמות ולפעול בכל דרך לברור הנושא. רק על בסיס עובדות ונתונים, ולא לפני כן, ניתן יהיה לגבש המלצה באופן מקצועי ומוסרי.
שנית, יחויב צה"ל בפרסום פומבי של כמות הפגיעות אצל הלוחמות וכן סוג הפגיעות, כפי שידוע לו בשנים האחרונות, על מנת שהמתגייסות ומשפחותיהן ידעו בפני מה הן עומדות כשהן מתנדבות.
שלישית, יחויב צה"ל לערוך מחקרים מקדימים ומלווים לעניין השפעת נסיבות השירות כלוחמת על פגיעה גופנית, וגם מחקר לגבי ההשפעה של התפקיד בראיה ארוכת טווח לאחר שחרורן משירות, על מנת לעמוד על משמעות שילוב הנשים בלחימה ובחינת דרכים לצמצם נזקים (כן, חשוב לבצע מחקר דומה גם לגבי לוחמים גברים).
והדבר החשוב ביותר, יש להתנות הכנסת נשים לשירות קרבי בכלל, בקביעה כי כל לוחמת שתסבול מפגיעה גופנית תוכר מיידית ואוטומטית לכל הזכויות ע"י קצין התגמולים במשרד הביטחון. תנאים מחייבים אלו, יגלמו הגינות, שיקול דעת מושכל ומבוסס מידע בקבלת ההחלטה, ומימוש האחריות כלפי הנערות המבקשות לשרת כלוחמות.
הכותב הנו אל"מ במיל' יוצא חטיבת גבעתי, עוסק כעו"ד המייצג במשפט צבאי ונכי צה"ל ומשרד הביטחון.