בעתיד הנראה לעין, תצטרך ישראל להתמקד בשלושה אתגרים כבדי משקל: הגרעין האיראני על השלכותיו האזוריות והבינלאומיות, פיתוח הטילים המדויקים שבידי חיזבאללה בלבנון, והחקירה של בית הדין הבינלאומי בהאג. לאחרונה התבשרנו בדפי עיתון זה שארגון “מפקדים למען ביטחון ישראל” הקים צוות שדן בסוגיית הגרעין האיראני. הצוות הורכב מנציגי צה”ל, המוסד, המל”ל והוועדה לאנרגיה אטומית.
על פי הדיווח, משרד החוץ לא הוזמן להשתתף. הפרדוקס הוא שלא רק משרד החוץ אינו מיוצג בצוות, אלא שחברי הצוות אף הגיעו למסקנה שבשלב הנוכחי יש להעדיף את הדיפלומטיה מול איראן על פני כל גישה אחרת. זאת בעוד משרד החוץ הוא האמון על הדיפלומטיה, ועמדתו לא נשמעה בסוגיה כה קרדינלית.
בינתיים, עוד לא עברו 100 ימי החסד של הנשיא הנבחר ביידן, והנה הוא צובר טעויות המשרתות את איראן: הוצאת החות'ים בתימן, הנתמכים על ידי איראן, מרשימת הטרור; עימות פומבי עם סעודיה סביב כיול מחדש של היחסים העתידיים; וחיזור עקשני אחרי איראן דרך האירופים. הנשיא האמריקאי משדר שאצה לו הדרך, וזה עומד בסתירה לגישה האיראנית.
אלא שנראה שצוות “מפקדים למען ביטחון ישראל” לא שם את האצבע על נקודה זו והסתפק בלהמליץ על הגישה הדיפלומטית. אך החזרה להסכם המקורי עם איראן, בלי לפתוח אותו לדיונים, תחייב את ביטול הסנקציות על איראן, וגם אינה מבטיחה המשך המשא ומתן על הטילים הבליסטיים שאיראן מפתחת ועל ההגמוניה האגרסיבית שהיא מפעילה באזור. ביוני ייערכו בחירות באיראן, ויותר מסביר שהיא לא תפתח את ההסכם למשא ומתן. היא תמתין עד לאחרי הבחירות. לכן על הנשיא ביידן להפסיק בשלב זה את חיזוריו הגלויים כי זה מתפרש בצורה לא נכונה בטהרן. עדיף לגבש בשקט חזית עם עמדה מגובשת שתכלול את אירופה, מדינות המפרץ, מצרים, ירדן וישראל, ושתהווה מנוף שאיראן לא תוכל להתעלם ממנו.
פיתוח הטילים המדויקים שבידי חיזבאללה הוא תוצאה של הפעילות ההגמונית של איראן. כאשר סוגיה זו תידון במסגרת הגרעין היא תמצא את פתרונה. בינתיים הסוגיה חייבת להיכנס לרשימת הדיונים האסטרטגיים בינינו לבין ארצות הברית, ואם יהיה צורך, יש לנקוט גם פעילות צבאית אם איראן תחצה קווים אדומים בהקשר זה.
באשר להחלטת בית הדין בהאג לפתוח בחקירה בנוגע לביצוע פשעי מלחמה ביהודה ושומרון ובעזה, אין טעם להמשיך ולתקוף את בית הדין כי הנזק כבר נעשה, וזה לא ישרת אותנו. לעומת זאת, זה הזמן לגבש גוש רחב באירופה ובארצות הברית שיתנגד למעצרם של ישראלים. עלינו להדגיש שהסוגיה היא לא משפטית, אלא פוליטית במהותה, והטיפול בה צריך להיות פוליטי. משרדי המשפטים, הפנים והחוץ של אותו גוש שיוקם - ימנעו מעצר הישראלים כפי שהיה בהרבה מקרים בעבר.
שלושת האתגרים המוזכרים מחייבים תיאומים מבפנים ומבחוץ: הידוק השורות אצלנו, איחוד של כל הכוחות והתעלות מעל לאינטרסים הצרים. בחוץ התיאום ההדוק עם ארצות הברית הוא תנאי חיוני.
ישראל עומדת בפני אתגר משולש, אך היא לא תוכל להתמודד לבדה
האתגרים שעומדים לפתחה של ישראל מחייבים אותנו לצופף את השורות, לאחד את כל הכוחות מעל האינטרסים הצרים ולייצר תיאום בנושאים האסטרטגיים עם ארצות הברית
