ממשלה אולי תוקם, אבל צריכים לתקן את שיטת הבחירות

בשבוע הבא ילך חלק גדול מהציבור להטיל בקלפי את הפתק המבטא את תמיכתו באחת מהמפלגות המתמודדות כיום על כוחה היחסי בכנסת ישראל. רגע לפני, כדאי שנשאל את עצמנו על מה הבחירות האלה; על מה בעצם המאבק הגדול? ברור שעולות כמה שאלות בעלות חשיבות: האם ירכיב נתניהו גם הפעם את הממשלה הבאה? מה יהיה כוחן היחסי של יש עתיד, ימינה, תקווה חדשה, ואם שורת מפלגות קטנות יותר יעברו את אחוז החסימה. אבל השאלה היותר מרכזית היא מה יהיה מבנה הקואליציה אשר לה יימסר הגה השלטון במדינה. זה יקבע את דרך ההתנהלות השלטונית וערכי המדינה. ההכרעה בשאלה זו מתמקדת במבחן כמותי צר: האם נתניהו יצליח לגייס 61 מנדטים או לא. מכאן עולה השאלה: האם ההכרעה, תהיה אשר תהיה, היא הכרעת אמת או שאנו שוב מובלים להבל של סיבוב בחירות נוסף?

שיטת הבחירות בישראל עוצבה בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת, מכוח שש מילים בלבד: "בחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות". וכך המאבק על השלטון מאז קום המדינה נקבע על פי שיטת בחירות יחסית כלל־ארצית. גם כאשר העברנו את חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה בשנת 1992, עדיין הותרנו על כנה את שיטת הבחירות היחסית הכלל־ארצית. השיטה היחסית משקפת נאמנה בכנסת את ייצוג שכבות האוכלוסייה המזוהות עם מפלגה פוליטית זו או אחרת. כל מפלגה העוברת את אחוז החסימה מקבלת ייצוג יחסי ישיר בכנסת ישראל ומהווה סיעה לכל דבר ועניין.

אז הבה נדמה לרגע שבארצות הברית, שבה מקובלת שיטת הבחירות האזורית, שעל פיה הנציגים לקונגרס נבחרים באזורי בחירה המוגדרים גיאוגרפית, תבוטל שיטה זו, והם יאמצו את שיטת הבחירות הישראלית. בתוך זמן לא רב היו נוצרות בארץ גדולה זו, במקום שתי מפלגות גדולות,
כ־20 מפלגות, אם על רקע אידיאולוגי או על רקע אתני. תקום מפלגת היספנים גדולה מאוד, מפלגה של אפרו־אמריקאים, מפלגה של ימין קיצוני וכדומה. האם זה היה עושה טוב לחברה האמריקאית? אני חושב שלא. שיטת בחירות ביסודה לא אמורה לעודד אי־יציבות בתוך בית המחוקקים עצמו, אף שזה הביטוי הדמוקרטי הנכון ביותר.

האמת היא שאנו הולכים לסיבוב בחירות רביעי בעוד המערכת הפוליטית בישראל ממשיכה לשטות בנו. היא אינה מתמודדת כיום עם שינוי שיטת הבחירות. היא ממשיכה לקיים את שיטת הבחירות הנוכחית המולידה סבבי בחירות בקצב מהיר, כשהמחיר לחברה הוא גבוה מאוד, גם ברמת ההוצאה הישירה של מאות מיליונים וגם בגלל ניהול כושל של רשויות המדינה המכוונות ליום הבחירות.

מותר להניח כי לאחר הבחירות תוקם קואליציה במבנה כזה או אחר עם 61 או 62 חברי כנסת. האם זה באמת יעניק לנו ממשלה יציבה ושלטון יציב? בוודאי שלא. הבחירות הבאות יולידו את המבנה הקואליציוני העתידי של הממשלה הבאה; אבל ההכרעה האמיתית לא תושג בגלל הכשל המבני המתמיד בשיטת הבחירות שלנו. ועם בעיית יסוד זו המערכת הפוליטית אפילו לא מנסה להתמודד. היעדר הכרעה של ממש וציפייה לסבבי בחירות נוספים ישחקו את השיטה הדמוקרטית שלנו ויובילו אותנו אל מבוי סתום ומסוכן מאין כמוהו.