היום שאחרי הבחירות: אלו האתגרים שימתינו לממשלה החדשה שתוקם

יריד הכזבים, או אולי יריד ההבלים, נגמר - לפחות כרגע. בחירות הן חג לדמוקרטיה, אבל עדיף שהחג הזה לא יחזור על עצמו לעתים קרובות מדי. מדוע בעצם הולכים היום לבחירות, מישהו עוד זוכר? זה כמו מלחמת שלזוויג־הולשטיין בין גרמניה לדנמרק במאה ה־19 שאיש לא זכר מדוע פרצה. רעיון ממשלת החירום היה נכון, אבל הוא הופר מהרגע הראשון. ויכוח אמיתי על דעות ועמדות לא היה, אבל היה ראש ממשלה חליפי והייתה בעיה עם התקציב — אך הסיבה הבסיסית היא שכל עוד קיימת שיטת הבחירות הנוכחית אי אפשר להקים ממשלה יציבה.

אומנם השיטה היחסית הנוכחית מייצגת לכאורה את ההשקפות והמגזרים השונים בציבור, אבל בפועל היא גורמת למיטוט השלטון האפקטיבי. כנסת איננה אסופה מקרית של דעות או פרלמנט של רוטשילד, אלא גוף לקבלת החלטות וחקיקת חוקים שממשלה צריכה לבצע. בן גוריון צפה את הכשלים בשיטת הבחירות הנוכחית, אך לא הצליח לשנותה. ואולם הפעם היו גם סיבות נוספות: האגו חגג יותר מתמיד, ראש הממשלה החליפי התגלה כמזיגה של חובבנות ואגוצנטריות ורשימתו כאילו נבחרה בטומבולה, וראש הממשלה מצא עצמו במרוץ מכשולים מתמיד מול "שותפיו" כדי לקדם מטרות חשובות כולל המאבק בקורונה.

ברם, גם במצב של קושי אמיתי להרכיב ממשלה יציבה, יש עדיין הבדל בין הרכבת ממשלת תפזורת, כמו זאת שעומדת לפני קצה, להקמת ממשלה בעלת הרכב יחסית אחיד, שתוכל להתמודד כיאות עם האתגרים שבדרך, והם רבים. על אף הנתונים הכלכליים המעודדים, יציבות המערכת הפיננסית, הירידה באבטלה, מבצע החיסונים המופתי והעובדה שישראל, גם על פי מומחים זרים, יוצאת מהמגיפה מהר יותר מרוב מדינות העולם המערבי, איננו יכולים להתעלם מכך שבשוך המשבר הבריאותי וכתוצאה מהזרמת הכספים הבלתי מבוקרת, העולם, כולל ישראל, עלול לעמוד בפני משבר כלכלי וגלים אינפלציוניים. ובתחום המדיני והביטחוני, אף שהיו לנו שנים של רגיעה יחסית, מתעצם האיום האיראני וישראל תצטרך להמשיך לנווט בחוכמה בין החלטות ביטחוניות קשות למאמץ מדיני של הידברות עם ארצות הברית, בעלת בריתנו העיקרית. ובעניין אחר, הממשלה הבאה גם תפעל להרחבת הסכמי השלום עם מדינות ערב בעקבות ההתקדמות חסרת התקדים שחלה בשנים האחרונות.

אך בנוסף לאתגרים הנ"ל, לישראל נכונים מבחנים בתחומי יסוד אחדים, שהממשלה שתקום על בסיס הבחירות של היום תצטרך לפעול לקידומם. כפי שהתברר במשבר הקורונה, חלקים בציבור כפרו בחובת האחדות והסולידריות והתעלמו מערכים שורשיים ביהדות כגון "כל ישראל חברים", "אהבת לרעך כמוך", "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", שלא לדבר על הפגנות השנאה — תופעות שמעוררות דאגה גם לגבי מבחנים לאומיים אפשריים מסוג אחר. אך לא רק דאגה לסולידריות, אלא גם דאגה לדמוקרטיה.

דמוקרטיה אמיתית נשענת הן על מחויבות הציבור לצוויה ומגבלותיה והן על מחויבות מעשית, ולא רק רשמית, של הגורמים הממונים על התנהלות המדינה, נבחריה, שריה ושופטיה. מבחינה זאת אי־ההקפדה על עקרון הפרדת הסמכויות בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת, והפלישה של זו האחרונה לתחום הרשויות האחרות, מהווה סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה הישראלית. ההחלטה של בג"ץ לבטל את הגבלות הכניסה והיציאה מישראל חרף הסיכון לבריאות הציבור כפי שהתריעו רשויות הבריאות - היא דוגמה בולטת לכך. ישראל היא מדינת חוק וכדי להבטיח את מעמדה ככזאת, יש להמשיך ולהעמיק את הרפורמות שהוחל בהן בממשלות קודמות. צריך גם לבדוק מחדש, כפי שהציעו שרי משפטים קודמים, את כפל התפקידים של היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי של המדינה, שעלול להביא למעורבות בלתי רצויה במערכת הפוליטית הנבחרת. ולבסוף, יום בחירות שמח ואחראי.