זיהום הנפט הגדול, שהתגלה לאחרונה בחופי ישראל, מצטרף לנזקים סביבתיים המתרחשים בעולם מדי יום בעקבות תאונות, זלזול ורשלנות של בני אדם.
האירוע הנוכחי התרחש בתום שנה לא שגרתית בכדור הארץ, בעקבות התפרצות מגיפת הקורונה. מצד אחד, ההסתגרות בבתים, הפחתת התנועה והשבתת מפעלי התעשייה צמצמו בעשרות אחוזים את פליטת החומרים המזהמים לאטמוספירה, והעולם ידע שנה צלולה ונקייה יותר.
מצד שני, המגיפה הביאה איתה הידרדרות כלכלית ובריאותית, אי־ביטחון תזונתי ועוני, שעלולים להשפיע על העולם ועל הסביבה עוד שנים רבות. היא חייבה אותנו לשאול את עצמנו שאלות על מארג החיים על כדור הארץ, על הקשרים בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הטבע, ועל האופן שבו משפיעה האנושות על מארג עדין זה.
ארגוני הכלכלה העולמיים כבר הבינו שיש צורך בשינוי סביבתי משמעותי. קרן המטבע הבינלאומית הודיעה, בעקבות חשש מהידרדרות כלכלית משמעותית במזרח התיכון ובצפון אפריקה, על תוכנית הבראה סביבתית להפחתת זיהום האוויר מתעשייה ומתחבורה באזור. האיחוד האירופי החליט להשקיע 750 מיליארד אירו בתוכנית הבראה מהמשבר, המתמקדת בשיקום קרקעות, בשיקום המגוון הביולוגי ובהפחתת פליטות.
כמו כן, בספטמבר האחרון כינס האו"ם לראשונה פסגה עולמית העוסקת במגוון ביולוגי. דוגמאות אלו מראות את החשיבות הרבה שמייחסים גופים כלכליים מובילים לשינוי הסביבתי הנדרש ומוכיחות שבעולם כבר מבינים כי קיימות אינה שייכת רק ל"יפי נפש" ול"מחבקי עצים"- היא נוגעת לכולנו, ועוד תשפיע עמוקות על כל היבטי החיים שלנו.
את הדבר הזה הילדים של ימינו חייבים להבין כדי שיוכלו להמשיך לחיות כאן כפי שחיו הוריהם ולנהל כאן חיים בטוחים ושבעים כמו שלנו. כדי שזה יקרה, אנו צריכים להתחיל לדבר איתם בשפה חדשה. אנו צריכות ללמד אותם על ההשפעות הכלכליות והחברתיות של אורח החיים העכשווי: על יצרנות וצרכנות, על טכנולוגיה, על עולם העבודה, על תכנון עירוני נכון, על אקולוגיה, ולא רק מנקודת המבט של שיעורי הביולוגיה, על אנרגיה, מים וקרקע, על הצומח והחי שמסביבנו, וגם על עצמנו – בני האדם – ועל איך להיטיב איתנו באמת.
כדי לאפשר זאת, עלינו לחנך מתוך הבנה שאחריות חברתית ואחריות סביבתית חד הן, ומתוך הבנה שעלינו לפעול לאורן. עלינו לשאוף לשיח שרואה בנו חלק ממערכת גדולה ומורכבת וללמד את תלמידנו ותלמידותינו להבין את המערכת ולפעול בתוכה: לחבר בין תחומי ידע שונים - מדע וטכנולוגיה, כלכלה וחברה, סביבה ותרבות, בצורה שתיטיב עם האדם ועם הסביבה.
בית הספר של העתיד יפתח בתלמידים מיומנויות התבוננות במערכות המקיפות אותם וניתוחן. הוא יאפשר להם ליזום ולתכנן התערבויות ממוקדות לשיפור המערכת, וכן ילמד להוציא את ההתערבויות האלו לפועל וללמוד מתוך עשייה, שמטרתה היא טובת היחיד וטובת הכלל. בית הספר העתידי ישים דגש גם על המיומנויות הרגשיות והחברתיות שדרושות לביצוע משימות שכאלה, ויבנה בתלמידיו חוסן אישי וביטחון עצמי חזקים יותר, שיעזרו להם להתמודד עם עולם המשתנה תכופות ועם משברים סביבתיים שעוד יבואו.
הזיהום בים הוא שיעור חשוב לכולנו על אחריות סביבתית וחברתית. מעודד לראות את התגייסות הציבור לניקוי החופים, שמעידה על חיבור לסביבה ועל אחריות כלפיה. זו תזכורת לכך שקיימות היא נושא בוער ורלוונטי, ולא איום עתידי, רחוק ומדומיין. מחובתנו, כמחנכים וכהורים, להציב את הנושא בראש סדר העדיפויות וכחלק בלתי נפרד מאורח חיינו, ללמוד וללמד אותו, ובעיקר לתת לילדינו כלים מתאימים להתמודד איתו.
הכותבת היא מורה ומחנכת, מנהלת מגמת הקיימות בתיכון לקיימות ואחריות חברתית של האגודה לקידום החינוך המוקם בימים אלה בכפר סבא