דוח מבקר המדינה שפורסם החודש בחן מה צפוי לצאת מרפורמת הלמידה המשמעותית שהשיק משרד החינוך בקול תרועה רמה לפני פחות משש שנים. הדוח עוסק אומנם ברפורמה בדרך אגב בלבד, אך מגלה בתוך כך כיצד התרבות הניהולית של משרד החינוך, ובעיקר הסרבול המאפיין אותו כגוף עצום ממדים, מעקרים את היכולת שלו להפוך רעיון חינוכי למציאות.
רפורמת הלמידה המשמעותית היא הרפורמה היחידה שקידם משרד החינוך בעשורים האחרונים שנוגעת לא רק להיבטים ארגוניים – כמו תנאי העסקה של מורות ומורים או תקצוב בית ספרי – אלא גם לליבה של הפדגוגיה.
היבטים מרכזיים בתוכנית היו צמצום הדומיננטיות של בחינות הבגרות בתיכון לטובת למידה משמעותית יותר, מתן עצמאות וגמישות למורה ולבית הספר בבניית תוכנית הלימודים, והעמדת התלמידות והתלמידים במוקד העשייה החינוכית.
הדוח מלמד כי יחידות מטה שונות במשרד החינוך השקיעו מאמץ רב בשנים שחלפו מאז השקת הרפורמה ביצירת מסמכי מדיניות העוסקים בהטמעתה של הלמידה המשמעותית. אלא שכל אחת מהיחידות הבינה את הלמידה המשמעותית אחרת, ועל כן המסמכים שפורסמו לא תאמו זה את זה. בגיבוש מסמכי המדיניות הללו לא שותפו בעלי עניין מרכזיים ממטה המשרד וגם לא גורמים חיצוניים רלוונטיים, כמו למשל נציגים ממערכת ההשכלה הגבוהה.
מיפוי של תוכניות הלימודים הקיימות לא הושלם ועל כן תמונת המצב שגיבש משרד החינוך לוקה בחסר. למרות שחלפו יותר מחמש שנים מאז החלה הרפורמה, כמחצית מתוכניות הלימודים לא עודכנו כך שישולבו בהן עקרונות הלמידה המשמעותית. בנוסף, משרד החינוך לא עשה שימוש במסמכי המדיניות שנכתבו כדי לגבש תוכנית כוללת, שמכילה יעדים, סדרי עדיפות, אמצעים ולוחות זמנים. עבודת מטה למהלך אסטרטגי כלל־משרדי, שבמרכזה דמות הבוגר של מערכת החינוך, לא הסתיימה עד היום וטרם עוגנה בחוזר מנכ"ל.
גם כשמדובר על רפורמת הלמידה המשמעותית לבדה, התמונה העולה מדוח המבקר עגומה. אלא שהדוח מלמד למעשה על בעיה רחבה ומדאיגה הרבה יותר: משרד החינוך הוא ארגון מסורבל, שאינו מצליח לתאם בין אגפיו ויחידותיו, ואינו מתקשר כראוי עם גורמים חיצוניים הרלוונטיים לעבודתו. אין בו שפה אחידה, ואין לו את היכולת ליצור שלם הגדול מסך חלקיו. תהליכים מתחילים ולא נגמרים, והמרחק בין תכנון לביצוע גדול במיוחד.
המסקנה מהממצאים החמורים של המבקר היא כי משרד החינוך במתכונתו הנוכחית אינו כשיר למלא את המשימה עליה הוא מופקד – הובלת מערכת החינוך הישראלית להצלחה. המשרד כפי שהוא מתנהל כיום אינו מסוגל להטמיע שינויים, להניע תהליכים וליצור סינרגיה בין כלל המופקדים על חינוך ילדינו. נדרש תהליך עומק של שיפור תהליכי עבודה, או לחלופין הפיכתו של המשרד מגוף ביצועי ענק לגוף המתמקד ברגולציה בלבד.
הכותב הוא נשיא האקדמית חמדת