אוזלת היד של גורמי האכיפה, ועדת הבחירות המרכזית והרשות להגנת הפרטיות אל מול השימוש שעושות המפלגות השונות בתוכנות להמרצת מצביעים דוגמת אפליקציית "אלקטור", היא הוכחה נוספת וניצחת לארכאיותו של החוק להגנת הפרטיות, שנכשל מלתת מענה הולם לאתגרים שמציב בפנינו העידן הדיגיטלי.
בטרם נכנס לעובי הקורה, חשוב להדגיש את השורה התחתונה: נכון למועד כתיבת שורות אלה, השימוש באפליקציות שתכליתן העיקרית היא להמריץ מצביעים ביום הבוחר חוקי למהדרין.
אלא שזו גם הבעיה המרכזית מולה אנו ניצבים: נוכח הפגיעה העצומה בפרטיות שנגרמת עקב השימוש שכבר נדמה שאין בלתו עבור כמעט כל המפלגות, ברור לחלוטין כי מדובר במצב אבסורדי, הדורש מהמחוקק לשנס מותניו בהקדם ולחוקק חוקים רלוונטיים שיסדירו את השימוש במאגרי מידע עצומים כמו אלה בהם נעשה שימוש באפליקציות אלה.
מנסחי החוק להגנת הפרטיות שיחגוג השנה 40 שנה לחקיקתו לא יכלו לשוות בנפשם כיצד ייראה העידן הנוכחי. מנסחי החוק שנחקק זמן רב לפני המצאת הטלפון החכם, וזמן רב בטרם הפכה רשת האינטרט לחלק בלתי נפרד מקיומנו – פשוט לא לקחו בחשבון שיגיע היום שבו תשמשנה אפליקציות כמו "אלקטור" כנשק החשוב ביותר של המפלגות השונות ביום הבוחר.
עיקרון הפעולה של אפליקציות להמרצת בוחרים פשוט להפליא: בימי שגרה, הן אוספות מידע שמתקבל מפעילי המפלגה על מצביעים פוטנציאליים למפלגה. הן מנטרות אותו, וחשוב מכך – מצליבות אותו אל מול ספר הבוחרים הכולל את פרטיהם של כל בעלי זכות הבחירה בישראל ומועבר על-ידי ועדת הבחירות רק למתמודדים לכנסת.
ביום הבוחר מאפשרות האפליקציות האלה למשקיפים בוועדות הקלפי מטעם המפלגות לשגר לה מידע שמי על מי שטרם הגיע לקלפי לממש את זכותו. או אז נכנסות המפלגות ופעיליהן לפעולה, ממריצים את מי שסומן מראש כמצביע פוטנציאלי שלהן לצאת ולהצביע עבורן, ואף דואגים לשנע על חשבונן את אותם בוחרים פוטנציאלים לקלפי.
כך, הופכות האפליקציות הללו ביום הבחירות למרכז שליטה, שבו כל פעיל שהתקין את האפליקציה על מכשירו יוכל לראות מי מתומכי המפלגה שהוא סימן כבר הצביע ומי לא, ולדרבן אותו לצאת ולהצביע.
מהתנהלות המפלגות השונות ב-4 סבבי הבחירות השונות, עולה כי אין להן שום תחליף אחר שאפילו מתקרב ליכולות של אותן אפליקציות ייעודיות, המרכזות את פרטיהם של מיליוני ישראלים. לא בכדי, אנחנו צופים במערכות הבחירות האחרונות בשימוש הולך ופוחת של המפלגות השונות בפרסום ממומן באמצעות רשתות חברתיות, שכן הן כבר נזקקות הרבה פחות מבעבר לפילוח המדויק אך המבוסס הנחות עבודה שמציעות רשתות כגון "פייסבוק".
במקביל, למרבה הצער, 4 סבבי הבחירות שנערכו בשנתיים האחרונות הבליטו ביתר שאת עד כמה חוק הגנת הפרטיות שמאפשר את המשך הפעילות של התוכנות הללו הוא חוק שלא עומד בקצב המסחרר של השינויים הטכנולוגים התכופים להם אנו עדים בעידן הדיגיטלי. לא בכדי, נמנעו ועדת הבחירות המרכזית ובג"ץ מלדון בכלל בעתירות שהוגשו להן בנושא, וגם הרשות להגנת הפרטיות לא הצליחה באמת להשפיע על התנהלות המפלגות השונות בהקשר זה.
הכשלים מבחינת הגנת הפרטיות עליהם שמענו במרוצת השנתיים האחרונות מסמרי שיער. כך, לאחרונה התברר כי אפליקציית "אלקטור" ששימשה עד כה את "הליכוד", "ימינה", "הציונות הדתית" ו"ישראל ביתנו", ושלתוכה "שפכו" המפלגות את ספר הבוחרים הישראלי על 6.5 מיליון בוחריו – אינה חסומה מחוץ למדינת ישראל. זה מעניק אפשרות לגורמים זרים עוינים לקבל גישה למידע רגיש שאחרת היה לו מאוד קשה להגיע לידיהם.
אפילו ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, הזהיר לפני כשנה מפני השימוש ב"אלקטור", באומרו כי "האפליקציה הזאת מסוכנת לביטחון מדינת ישראל, לביטחון החיילים ומפקדי צה"ל, שירות הביטחון הכללי והמוסד. צריך לעצור אותה לפני שמאבדים שליטה".
וכך, לפני כשנה דלף לרשת כל המידע שהכילה "אלקטור", כולל ספר הבוחרים. בתום חקירה של הרשות להגנת הפרטיות הוטלו סנקציות מנהליות על המפלגות והחברה שבבעלותה האפליקציה, אך השימוש המשיך גם לאחר מכן, ולאחרונה אף דלף שוב ספר הבוחרים, אם כי לא ניתן לקבוע ברמת ודאות גמורה כי מדובר בדליפה שמקורה באפליקציה.
ואם לא די בכל אלה, הרי שלאחרונה התברר כי אפליקציה אחרת ששירתה בבחירות האחרונות את "תקווה חדשה", שאבה את פרטי אנשי הקשר מהטלפונים הניידים של פעילי המפלגה, ובכך הפרה את פרטיותם של אנשי הקשר שלא נתנו את הסכמתם לכך, ואף הביאה לחשיפת מאגר המידע באינטרנט.
עינינו הרואות, לא מדובר רק בפוטנציאל לנזק, אלא בנזקים ממשיים שכבר התרחשו. ולמרות זאת, הרשויות בישראל שאמורות לפקח על הפרות של חוק הבחירות וחוק הגנת הפרטיות, אינן מצליחות למגר את התופעה המסוכנת. כשמסתכלים על החוק להגנת הפרטיות, קל מאוד להבין את הסיבה לכך: הן נלחמות בתותחים כבדים באמצעות מקלות ואבנים.
הכותב הוא הוא עורך-דין המומחה לפרטיות ולקניין רוחני