בימים האחרונים מדווחת התקשורת על רפורמה חדשה הצפויה במערכת החינוך. למרות ששר החינוך גלנט מיהר להגיב ולהדגיש כי מדובר במידע חלקי ולא מדויק, אנחנו יודעים כבר לומר כי עיקרה של הרפורמה החדשה הוא בהעברת סמכויות ומשאבים ממטה משרד החינוך אל מנהלות ומנהלי בתי הספר, כדי לאפשר להם גמישות ניהולית ופדגוגית. בדומה לרפורמות הקודמות, גם הפעם מדובר ברפורמה שקמה מתוך רצון טוב לשינוי, אך עלולה להתרסק אל מול הסרבול הארגוני של משרד החינוך ומגבלות הכוח של השר.
מטרת הרפורמה היא להרחיב את עצמאותם של מנהלי בתי הספר. ואכן עולם המחקר יודע לומר כי מנהלות ומנהלים יכולים לחולל שינוי משמעותי בבית ספרם ולשפר במידה ניכרת את הישגי התלמידים. למעשה, הרעיון של הגדלת מרחב הפעולה של המנהלים אינו חדש. כבר לפני כעשור החל משרד החינוך לעבור בהדרגה ל"ניהול עצמי", המעניק למנהל גמישות תקציבית ואפשרות להסיט תקציבים לפי היעדים שקבע. לכן יש לברך על התבססות ההבנה כי המנהלים יכולים לא רק ליישם הנחיות מפורטות שהם מקבלים מהממונים עליהם, אלא גם לשמש מנהיגים חינוכיים המובילים את ההוראה והלמידה.
אלא שבדומה לרפורמות קודמות – רעיון טוב לבדו אינו מספיק. כפי שציין מבקר המדינה בדוח האחרון שפרסם, משרד החינוך מתקשה בתיאום בין יחידותיו השונות ולא מסוגל לגבש ראייה כוללת של התמונה. בסיבוב הנוכחי, הרפורמה החדשה אומנם מוסכמת על הדרגים הבכירים במשרד החינוך, אך חלק מהמפקחים הראשיים של מקצועות הלימוד מתנגדים לה, בטענה שהפחתת שעות הלימוד ומתן עצמאות רבה למנהלי בתי הספר יפגעו בהישגי התלמידים. אם הרפורמה מתחילה את דרכה באי־הסכמה בתוך משרד החינוך, מובטח לה כי לא תהפוך למוסכמת על כלל המערכת ותתמסמס בדרכה מהצהרות מרגשות ליישום חלקי ומוגבל.
כבר בתחילת כהונתו הכריז שר החינוך גלנט כי הוא מתכוון לקדם רפורמה שתעניק אוטונומיה רחבה למנהלי בתי הספר. אלא שגלנט תכנן להטמיע את הרפורמה בחוק ההסדרים המתלווה אל התקציב, שכידוע לא הועבר עד היום. יישום הרפורמה באמצעות חקיקה לא נראה אפשרי בעת הזו, ולכן גלנט מנסה להוציאה לדרך ללא חקיקה, באמצעות הנחיות המשרד המתפרסמות לקראת כל פתיחת שנת לימודים. כשכל כוחה של הרפורמה נובע ממארז ההנחיות השנתי של המשרד, קשה להניח כי תאריך ימים.
גם הלגיטימציה של שר החינוך להוביל שינויים מרחיקי לכת מוטלת בספק. כשהוא מכהן בממשלת מעבר ועומד לסיים ככל הנראה את כהונתו, לא סביר שיוכל לחולל מהפכות ביחסי הכוחות בין המשרד לבין המנהלים בשטח. אם בימים כתיקונם מגבילים הגורמים המקצועיים במשרד את יכולתו של השר להוביל מהלכים פורצי דרך, הרי שבתקופת הדמדומים של כהונת השר על אחת כמה וכמה.
כללו של דבר – כמו יוזמות קודמות שצמחו במשרד החינוך, גם לרפורמה הנוכחית יש הצדקה גבוהה והיתכנות נמוכה.
הכותב הוא נשיא האקדמית חמדת, מכללה דתית לחינוך בשדות נגב