זה לא משהו שאפשר לדמיין ולתאר. אתה לא מוכן לדבר כזה. מגיעים ילדים עם שיער גולש ויפה וההורים באים ומספרים אותם, ויש שם רגעים של אושר בטקס החאלקה ואווירה של קדושה ושמחה, ופתאום להגיע למצב של כאוס. זה פשוט לא נתפס.

המקום עצמו ממש בעייתי וידוע גם שיש בו סכנת מוות. מלכתחילה אי אפשר היה לדחוס את כמות האנשים שהגיעו. גם חלוקת הזמנים במקום הייתה חריגה. במהלך 12 שעות בלבד עשו אירועים שבכל שנה מתקיימים לאורך 24 שעות. זה הגביר עוד יותר את המתח והלחץ.

אני איש הצלה ועובד בארגון זק"א. רצנו לתת סיוע והיה המון פחד של מבוגרים, ילדים וקשישים. כל כוחות ההצלה הפעילו אורות. התחלתי לעשות החייאות לאנשים. התוצאה הטרגית התרחשה לאחר שכשלו רגליהם של אנשים ומאות טונות של אנשים נדחפו ודחפו בתוך גרם מדרגות צר.

לא פעם הלכתי שם. התחושה קשה. אתה הולך ונדחק בעצמך. פגשתי פצועים וגם כאלה שכבר לא בחיים. אין משהו שמכין אותך לדבר כזה, לשיירות מוות שיצאו משם אל אבו כביר. למקום שבו מזהים את המתים, למקום שבו המשפחות מקבלות את הבשורות המרות ביותר.