ממשלת ישראל חייבת, וכבר בישיבתה הראשונה, לקבל החלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבחינת כל הסיבות והנסיבות שהולידו את אסון מירון המזעזע את המדינה כולה. זוהי חובתה של הממשלה על פי החוק. אף שהחוק מנוסח בלשון המעניקה שיקול דעת ולא כחובה, תכלית חוק ועדות החקירה הינה לבחון את הסיבות לאסונות לאומיים, כדוגמת האסון שהתרחש בהר מירון.
בישראל לא מקובל עיקרון אמיתי של אחריות אישית הנובעת מתחושת האחריות או הכישלון של נושאי משרות ציבוריות. יש רק אחריות פלילית שמשמעותה ביצוע עבירה פלילית, ויש אחריות ציבורית הנובעת אך ורק מכוח ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה על פי החוק.
אם אין בוחנים את הסיבות להתרחשותו של אסון לאומי בראייה אובייקטיבית ואנליטית, לא ניתן להוציא מסקנות אמת איך למנוע בעתיד אסונות דומים. מניסיוני למדתי עד כמה המערכת הציבורית כולה בישראל משתדלת לאפס ולבטל את עקרון האחריות האישית. בשנת 1985 התרחש אסון תאונת הבונים המחריד, אשר כתוצאה ממנו נהרגו 22 בני אדם, בהם 19 תלמידים. הם נסעו באוטובוס כדי להתרשם מהנוף הייחודי של חוף הבונים. לא פחות מחמש רשויות ציבוריות כשלו בביצוע תפקידן; ואם הן לא היו כושלות – אסון מחריד זה לא היה מתרחש.
הורי הנערות והנערים תבעו לדעת מי נושא באחריות להתרחשות תאונה כה מחרידה. ניסיונותיי לשכנע להקים ועדת חקירה ממלכתית נתקלו בקיר אטום בדרגים הבכירים ביותר. בסופו של דבר, הוגש כתב אישום נגד נהג הרכבת, בעוד שהתאונה נגרמה בעיקר משום שהאוטובוס שהסיע את הנערות והנערים נתקע בנקודת המפגש שבין כביש העפר למסילת הרכבת. אם היו דואגים שהמעבר יהיה ברמת בטיחות סבירה או שיהיה מחסום, התאונה לא הייתה מתרחשת.
ועדת חקירה ממלכתית אפשר להקים בתוקף החלטת ממשלה או בתוקף של החלטת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, בהתבסס על דוח של מבקר המדינה. קיימים אכן דוחות מהעבר של מבקר המדינה המזהירים מפני אסון שיכול להתרחש בהר מירון בזמן התקבצות המונים. אבל אלה דוחות מיושנים שאינם עוסקים בהתרחשות האסון עצמו.
הוועדה המפורסמת לעניין ויסות מניות הבנקים בראשות שופט בית המשפט העליון בייסקי הוקמה בתוקף החלטה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה כדי לבחון את האסון הפיננסי שנגרם להרבה משפחות כתוצאה מוויסות מניות הבנקים בשנות ה־80 של המאה הקודמת.
זו הייתה דוגמה זועקת איך מתרחש משבר, לא פרי של אירוע בלתי צפוי שלא ניתן היה לחזותו מראש, אלא דווקא פרי של התנהגות נטולת רסן במשך שנים ורצון לעשיית רווחים מבלי להתחשב בסיכון של מאות אלפי משפחות בישראל ושל הבנקים עצמם.
ועדת חקירה ממלכתית נחוצה לא רק כדי לקבוע באופן אישי מי כשל בביצוע תפקידו. כאשר אדם מקבל על עצמו לשאת במשרה ציבורית הוא חייב להבין את מלוא המשמעות של אחריותו. אם לא מציינים במדויק מי כשל בתפקידו, אי אפשר לבנות נורמה של אחריות אישית. וכשאין נורמה אמיתית של אחריות אישית, כל כשל עתידי הוא אפשרי, שכן נורמות הזהירות בהבנת גודל האחריות נרמסות מול אינטרסים אישיים.
את האסון האיום שהתרחש בהר מירון יש לבחון לא רק בראייה צרה של עצם ההתרחשות, אלא גם מה הייתה צורת התפקוד הכוללת של כל המערכת השלטונית הנושאת באחריות כלפי הציבור. מי שקובע את ההרכב האישי הוא נשיא בית המשפט העליון, מה שמבטיח אובייקטיביות מוחלטת בשיקולי הוועדה ומסקנותיה.
ועדת חקירה ממלכתית אינה בית משפט, אולם היא בעלת כוחות לזמן כל עד ולחייב כל אדם להופיע בפניה, וכן למסור כל המסמכים הרלוונטיים, פרוצדורה המבטיחה את יכולתה להגיע אל חקר האמת. ואנו זקוקים היום מאוד להגיע אל חקר האמת, גם כדי להבין בדיוק את הצמתים שבהם נכשלת המערכת השלטונית שלנו בהבטחת שלומו של הציבור.