הגיע הזמן שנפתלי בנט, כמו גם שאר ראשי המפלגות בגוש השינוי, יקשיבו למנטרה של הדמות של בנט ב"ארץ נהדרת": די כבר. בנימין נתניהו עושה הצגה של מכירת חיסול כללית כדי להציל את עצמו. זה אומר שכל מפלגה יכולה לרוץ אל זרועותיו ולהתרפק על הבטחות שלא שוות את הנייר שהן כתובות עליו, ולא רק בנט שמתגלה כגרסה מדכדכת של נתניהו עם אידיאולוגיה ששמה את היותו ראש הממשלה מעל לכל שיקול אחר. הרי עמיר פרץ, ראש מפלגת העבודה עד לפני שנייה, הצטרף לממשלת נתניהו. אז מה אם אביגדור ליברמן ויאיר לפיד הבטיחו שלא ישבו עם נתניהו, גם בני גנץ הבטיח וראינו איך זה נגמר בסבב הקודם.
הנחת העבודה הראשונה של ראשי מפלגות גוש השינוי חייבת להיות שכל אחד מהם יכול לקבל עכשיו מנתניהו את חצי המלכות. הנחת העבודה השנייה היא שהבטחות נתניהו לא שוות כלום - וההתעללות הפומבית שגנץ סובל ממנה מידי נתניהו מרגע שהצטרף אליו היא רק דוגמה אחת מני רבות. הנחת עבודה שלישית, שגם לה יש דוגמאות שמוכיחות שלא מדובר בהשערה אלא בעובדה, היא שמי שילך עם נתניהו, יחטוף לא רק ממנו, אלא גם מהבוחרים בסבב הבא.
אז אולי די כבר? אולי הגיע הזמן למשא ומתן קואליציוני הגון, מכבד וענייני? כזה שמבין שאין ברירה, ולו בגלל שהמילה של נתניהו היא לא מילה? שחייבים להקים ממשלה שתורכב ממפלגות ימין, מרכז ושמאל, ושצריכה לתת לשלושת החלקים הללו מקום ראוי שיבטיח יציבות ושילוב אינטרסים למען הצלת המדינה והחברה בישראל? גם אם אין מנוס מלתת לבנט את תפקיד ראש הממשלה למרות גודלה הלא מרשים של מפלגתו, המפתח לחלוקת התיקים צריך להיות קודם כל הגודל האלקטורלי – זו הדרך ההגונה היחידה לייצג מיליונים שהצביעו בעד שינוי. מרב מיכאלי עומדת בראש מפלגה שהיא בגודל של מפלגת ימינה – למה לא ברור שהיא צריכה לקבל את תיק המשפטים או תיק מרכזי אחר? מרצ ותקווה חדשה באותו הגודל – איזו הצדקה יש לקבל רק דרישות של סער ולהתעלם מהורוביץ?
נתניהו הפך את המשחק הפוליטי למשחק בלי כללים. אי אפשר להאמין לאף אחד, מותר לעשות הכל, אין ערך שהוא מעל לאינטרס האישי. מיליונים הצביעו נגד ההתנהלות הזו ובעד החזרת נורמות ממלכתיות. החזרת נורמות שמאפשרות משחק פוליטי עם כללים בסיסיים של הגינות ואמון צריכה להתחיל עכשיו, במשא ומתן. אחרת, איזה שינוי מציעים ראשי מפלגות גוש השינוי? הם כנראה לא יסכימו על דברים אחרים, אבל הם חייבים להסכים על זה. ממשלת גוש השינוי לא צריכה להיות "ממשלת אחדות", ולא ממשלת ימין או ממשלת שמאל, אלא "ממשלת שיקום" - שיקום המשחק הפוליטי, ושיקום האמון ברשויות המחוקקת והמבצעת.
המצב כל כך מורכב, גרוע ורעוע, שחייבים לנקוט גישה מעשית ותכליתית ולהסכים על ארבע שנות שיקום שבמסגרתן לא ייעשו צעדים חדשים משמעותיים לשום כיוון, אלא תהיה בנייה מחדש של רקמת החיים השברירית של החברה שנתניהו הרס בשיטתיות. אם תקום ממשלת שיקום, נוכל בעוד ארבע שנים לגשת לקלפי בלי תרעלת השנאה, הפילוג והרס הדמוקרטיה שהיו נחלתנו בשנים האחרונות. אז אולי תקום ממשלה פחות הטרוגנית, שתקדם אידיאולוגיה כזו או אחרת, על קרקע דמוקרטית יציבה.
הכותבות הן פרופסוריות מן המניין באוניברסיטת תל אביב