כידוע, לאחרונה שבו הלימודים לסדרם, אך האם ניתן לצפות שגם ילדינו ישובו להיות אותם בני אדם כאילו לא אירע דבר? האם באמת ניתן לשוב לספסל הלימודים ולהמשיך מאותה נקודה שבה נקטעה השגרה לפני כשנה?
בשנה האחרונה מאות אלפי תלמידים העבירו את זמנם בבתים, והחוויה הבית־ספרית התחלפה בלמידה מרחוק, שהובילה לבידוד חברתי ולנסיגה חריפה בכישוריהם הרגשיים והחברתיים, יחד עם הידרדרות קיצונית במצבם הנפשי. המציאות החדשה שנכפתה עליהם מחייבת תוכנית פעולה שתסייע להם להשתקם בראש ובראשונה מבחינה רגשית, נפשית וחברתית, כישורים שהינם קריטיים לצמצום הפערים הלימודיים שנוצרו.
על פי דוח עמותת סהר, במהלך שנת הקורונה חל זינוק מדאיג של 72% בפניות לסיוע נפשי, וחלה עלייה של 71% בפניות על רקע אובדני. במהלך הסגר הראשון רוב הפניות סבבו סביב חרדה מהמחלה, אך ככל שהצטברו ימי ההיעדרות מבית הספר, התחלפו הפניות בתחושות מצוקה קשות סביב הבידוד החברתי, התלישות ואובדן תחושת השגרה והשייכות. הילדים שלנו החלו לנבול, לשקוע בדיכאון ולהתכנס לתוך עצמם. מבחינת הגיל, הקבוצה שניזוקה ביותר היא תלמידי כיתות ה’־י’, שנפלו בין הכיסאות.
האם במציאות הכאוטית שנוצרה, מישהו מאמין שילדינו יצליחו להפיק תועלת כלשהי מהחזרה ללימודים? האם ייתכן כי לא ניתנה הדעת למה שמתרחש בתוך נשמתם? לאורך כל תקופת הקורונה, עיקר הדאגה הייתה איך ממשיכים ללמד ולשרוד, תוך שימת דגש על ההישגים הלימודיים.
לאורך תקופה ארוכה מדי, בהרבה מדי מקרים, נזנחו אלמנטים חברתיים ורגשיים, כמו למשל שיחות אישיות פרו־אקטיביות בין המורים לתלמידים: איך הם מרגישים? מה קורה איתם בבית? איך היחסים עם ההורים והאחים? מה סדר היום שלהם? האם יש להם אוזן קשבת? אילו שיחות שוטפות כאלו היו חלק מנוהל קבוע ומחייב, במקום יוזמות מאולתרות וספורדיות של מורה כזה או אחר, אולי היו ילדינו היום במקום טוב יותר.
לא ניתן כמובן להפנות אצבע מאשימה כלפי המורים, שהיו קורבנות של הסיטואציה לא פחות מהתלמידים, ועבדו לילות כימים בתנאים בלתי אפשריים. כל אחד מהם ראוי להוקרה על יכולתו להמשיך ללמד בזמן שילדיו שלו מסתובבים בבית, ובכל כמה ימים משתנים המתווה ותוכנית הלימודים. קשה לצפות ממורה שעובד בתנאים בלתי אפשריים, טרוד ושקוע עד צוואר בחייו האישיים, להוות משענת רגשית עבור תלמידים הנעלמים לחלוטין מאחורי המסכים.
יחד עם זאת, למרבה הצער, הסיטואציה שנוצרה לא הניבה מספיק חשיבה מחוץ לקופסה ויוזמות יצירתיות הניתנות ליישום, שיכלו לענות לפחות על חלק מהצרכים החברתיים והרגשיים של התלמידים, למשל מפגשים כיתתיים בטבע ובאוויר הפתוח, שאינם עוסקים בתכנים לימודיים עיוניים, אלא בגיבוש וחיזוק הדינמיקה החברתית בין התלמידים.
ילדינו חזרו לספסל הלימודים, אך האתגרים רק מתחילים. המורים נמצאים כעת בין הפטיש לסדן - הם רואים לנגד עיניהם את המצוקות החברתיות והרגשיות של התלמידים, אך עדיין מצופה מהם להתמקד בהשלמת החומרים ובצמצום הפערים הלימודיים. אז בואו נעצור רגע להתבונן בדברים החשובים באמת. את שיעור ההיסטוריה שפספסו הם יוכלו להשלים גם בשנה הבאה, אך הנזקים החברתיים והרגשיים עלולים ללוותם כל החיים.
משבר הקורונה העמיד את מערכת החינוך בפני סיטואציה חדשה לחלוטין וחסרת תקדים. מטבע הדברים וכחלק מתהליך של ניסוי וטעייה, נעשו שגיאות שחלקן היו כנראה בלתי נמנעות. זוהי לא השעה לחפש אשמים ולהכות על חטא סביב טעויות העבר.
כעת אנו חייבים לרתום יחד את הצוותים החינוכיים ולהציע פתרונות מיידיים וישימים, השמים את הדגש על הצרכים החברתיים, הרגשיים והנפשיים. אם לא נציבם בראש סדר העדיפויות, ילדינו ישלמו מחיר כבד שיבוא לידי ביטוי לא רק בטווח הקצר, אלא ייתן את אותותיו שנים רבות אחרי שיעזבו את ספסל הלימודים.
הכותבת היא מנכ"לית הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, המובילה את מיזם Zoom Out Challenge לשיקום חברתי ורגשי לתלמידי כיתות ה'־י'