מחוץ לחומות, התמונה הייתה שונה לגמרי. הוקמו רבעים חדשים, הותקנה רכבת חשמלית, נסללו רחובות, ניטעו עצים, נשתלו מדשאות שהחיו את השכונות הצפופות, נוסדו מוסדות לימוד, נבנו בנייני מסחר ובתי מגורים מפוארים, ונפתחו מקומות בילוי", כך תיאר הרצל את ירושלים בספרו "אלטנוילנד" משנת 1902. כשהרצל הגיע לארץ, הוא נחשף להזנחה, לצפיפות ולמורכבות של העיר. בעיניו הוא ראה את ירושלים שבתוך החומות משתלבת עם ירושלים שונה, מתחדשת, חברתית ומודרנית.
עשרות שנים לאחר מכן, ימים בלבד לאחר הכרזת העצמאות, נפל הרובע היהודי לידי הירדנים. ירושלים וסמטאותיה התרוקנו מיהודים ותחושה של שמחה מחד והחמצה מאידך התפשטה בתודעה הישראלית. מחולקת, חצויה ומטוהרת מיהודים, נותרת ירושלים תחת כיבוש ירדני במשך 19 שנה. שער ציון, בכניסה לעיר העתיקה, נחסם במנעולי ברזל, וכניסת יהודים לרחובותיה נאסרה על ידי צבא הכיבוש הירדני.
הנה קמה לה מדינת היהודים, הנה עם ישראל שב לארצו ולמולדתו, אבל לאתרי מורשתו וכור מחצבתו לא שב. שמחת העצמאות המדינית הייתה מהולה בתחושה של גלות דתית וערכית. משך כל שנות קיומה הייתה ירושלים לסמל דתי ורוחני, אך איסורי חופש פולחן ניכרו בה תחת כל שלטון. עם שחרורה ואיחודה של העיר, ומתוך כבוד לשאר הדתות המקדשות אותה, הוענק לראשונה זה שנים חופש פולחן לכלל הדתות. המוסלמים קיבלו חופש פולחן מלא בהר הבית, כמו גם הנוצרים, הארמנים ושאר הדתות והאמונות המאפיינות אותה.
אלא שלצד זאת, משך 54 שנות השליטה בעיר, נהרסים מדי יום ביומו ממצאים ארכיאולוגיים בני אלפי שנים, המקשרים באופן ברור כל כך בין ההיסטוריה שלנו להר הבית. תוך כדי חילול והרס, מושלכים אל זרמי הביוב והאשפה מטבעות, סמלים וחפצים היסטוריים משמעותיים שכל עם היה מקנא בקיומם. הרס פיזי מחד וניסיונות טשטוש היסטורי על ידי קיצוניים מאידך - מערערים את הנרטיב שעליו מנסה מדינת ישראל לשמור. לצערי, הקפדה יתירה מופנית כלפי היהודים המבקשים לבקר בהר הבית. עם שחרורה של ירושלים ואיחודה, שוחררו אדמות הארץ שעליהן הילכו אבותינו. אך הלב נחמץ לנוכח חורבן והרס של האתרים ההיסטוריים והמשמעותיים הללו, תוך התעלמות מוחלטת מצד גורמים בינלאומיים.
"אמת אחת ולא שתיים.. כשם שאין שתי ירושלים", כתב אצ"ג. ירושלים העתיקה של ימינו מאוחדת, אך לא תמיד מכבדת דווקא את העם שהעצים את הכבוד הבין־דתי והמרקם המיוחד בה. את ירושלים שמחוץ לחומות, כמו גם בין החומות, מפתחת ישראל בדיוק על פי חזונו של הרצל. מארג מדהים של שכונות חדשות, מרחבים ציבוריים, מוסדות שלטון, בתי ספר, ישיבות ותרבות, קמים אט־אט ועוטפים אותה.
54 שנים לאיחודה ושחרורה ובזכות צעדים דיפלומטיים, מתחילה ירושלים, בירת ישראל לקבל את המקום המתאים לה. פתיחתן של עוד ועוד שגרירויות בבירה מחזקת את אחיזתנו בה. השמירה על מרקם החיים שבין דתיים לחילונים, בין חרדים לערבים ובין כל הדתות והמגדרים בה, תוכיח בהמשך את מאמר הנביא ישעיהו "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים.
הכותב הוא יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית