כְּשֶׁהַתּוֹתָחִים רוֹעֲמִים המוזות שׁוֹתְקוֹת. ומה כאשר התותחים צורמים והמנהיגים משותקים? מה אז נגזר על המוזות?
מבצע "שומר החומות" בעיצומו ובכל זאת מצאתי לנכון לא לשתוק. היעדר תכנון אסטרטגי ומנהיגות שאינה רואה את המדינה ואזרחיה כמכלול, הם האבות והשורשים למצב הסבוך בו נמצאת המדינה בשני העשורים האחרונים, וביתר שאת בארבע השנים האחרונות, ובתקריב יתר בשבועיים האחרונים.
אצביע במאמר זה רק על עיקרי הסוגיות שהביאונו עד הלום. בעיקר כדי לעורר את הדיון בם בהמשך ומציאת פתרונות לטווח הקצר ולטווח הארוך.
היעדר אסטרטגיה - ותנאים לסיום מבצע שומר החומות
למצער לכתוב ולומר, למדינת ישראל אין תכנון אסטרטגי ארוך טווח כמעט בשום תחום מחיינו. בתכנון לטווח ארוך כוונתי לסימון חזון ומטרות: היכן אנו רוצים להיות בעוד 30 שנים, תכניות פעולה להשגת המטרות, עם תקציב, ארגון פעלנים, הכנת האוכלוסייה לקראת המטרה בכל תחום, הסברה מקומית/בינלאומית ועוד.
כואב לכתוב זאת, אבל אין תכניות כאלו בשום תחום, למעט תכניות בצה"ל שלא תמיד מגובות בהחלטה/דירקטיבה מדינית לביצוען. לא במדיניות חוץ וביטחון מול שכנינו/אויבנו, לא בחינוך, לא בבריאות, לא בשילוב שוויוני של כלל אזרחי ישראל ללא הבדלי דת-גזע-מין, לא בתשתיות לאומיות, לא באנרגיה לא בתכנון ובנייה למגורים ועוד. יש אולי תוכניות ישנות במספר מקומות, אשר מדי פעם, כאשר מתחלף שר מנקים מהן אבק ומראים לו. ברוב המקרים השר/ה מבקשים "משהו מהיר, משהו שאני אהיה שם כאשר חונכים את הפרויקט וחותכים את הסרט..".
בימים אלו בולט מצב עגום זה בסבב לחימה רביעי גדול (ועוד עשרות סבבים קטנים) מול החמאס במשך 14 שנותיו בשלטון ברצועת עזה, וכל סבב קשה יותר מקודמו, גובה מחיר כבד יותר בשני הצדדים, שוחק את ההרתעה הישראלית (בראשון לא העזו לירות על תל אביב, באר שבע או ירושלים. בסבב הבא יהיה ירי מעזה על אילת, חיפה, טבריה וקריית שמונה). 14 שנים ללא תכלית אסטרטגית הרואה את עתיד המדינה ויושביה כדבר העיקרי.
נקודת אור חשובה: בסבב לחימה זה בולטת פעילותו של צה"ל אליה הכין אותו הרמטכ"ל כוכבי, עם תכנון אסטרטגי, כמו למשל מבצע הפגיעה בתת קרקע. בהיעדר הנחיות ברורות יש להתכונן לרע ביותר.
לחמאס אין גורם מרסן בעל כוח "המאה ודעה" כמו איראן לחיזבאללה, מה שהופך אותו למסוכן יותר. לכן מיגורו וסילוקו מהזירה הוא צעד חיוני לכל האזור, כולל לפלסטינים בעזה ויו"ש ולא רק לישראל.
אני מצפה ומקווה שמדינת ישראל לא תיכנע ללחץ הבינלאומי עד להשלמת המשימה - מיגור החמאס באופן מוחלט בעזה, כולל פגיעה אנושה וקשה. חייבים להגיע לפגיעה קטלנית אשר תביא להסדרה הכוללת: א. פירוז עזה מנשק כבד בפיקוח בינ"ל. ב. החזרת השבויים והנעדרים. ג. החזרת הרשות הפלסטינית לשליטה בעזה. ד. תכנית מרשל לשיקום כללי לתשתיות האזרחיות ברצועת עזה בהשקעות ותרומות של מיליארדים בפיקוח וביצוע ע"י כוח רב לאומי.
זרמים בחינוך – מהפיכה יסודית לאומית
אני לא נגד פלורליזם טהור המאפשר לימוד וחינוך של עמים, תרבויות אומניות, תיאוריות שונות על בריאת העולם מכל כנפי היקום. אבל כאשר מתקיימים במדינה זרמים המלמדים מהגיל הרך נרטיב מנוגד ומורעל כלפי האחרים באשר לקיומה של המדינה והנאמנות לה, נזרעים הלכה ומעשה זרעי הפורענות לאלימות בין הזרמים בגיל המאוחר יותר.
די בלהביט על הזרם החרדי השולל את קיומה של המדינה בגלל אמונתו בביאת המשיח ועד אז אסור להקים מדינה. או על הזרם הדתי הקובע שרק מדינת הלכה יכולה להתקיים כאן. הזרם המוסלמי המלמד את הנכבה לא רק כשיעור היסטוריה לגיטימי, אלא כמוטיב לסילוק העם היהודי ולהקמת מדינה פלסטינית מהירדן לים. הזרם הימני קיצוני היהודי השולל את זכויות אזרחי ישראל שאינם יהודים. או, הזרם החרדי האנטי ציוני השולל את קיומה של המדינה עליה הוא נשען כלכלית וקיומית.
די בלהביט רק באלו כי הרי יש עוד זרמים בחסות אותו תקציב ממשרד החינוך והמדינה, ולהבין שיש כאן קרקע פוריה בכל רגע נתון להתפרצות בעוצמות גבוהות כפי שחווינו ביום האדמה ב-1976, באירועי 2000, במהלך הקורונה בו קהילות שלמות פשוט לא קיימו את הוראות וחוקי המדינה, ובימים באחרונים במאי 2021 בערים המעורבות על רקע מבצע "שומר החומות".
מדינת ישראל חייבת להכתיב תכנית חינוך ליבתית אחידה בעברית, לכל הזרמים. תכנית כזו המאפשרת מחד, פלורליזם עם חופש מתאים, ומאידך אינה מחנכת לאי נאמנות למדינה, לאי ציות לחוקיה ובוודאי שאינה קוראת להשמדתה ולחזון אי קיומה. חינוך כזה בא ביחד עם מאמצים רבים שיש לקיים בהנהגת שוויון זכויות וחובות לכלל אזרחי המדינה ללא הבדלי דת-גזע-מין, עם אלטרנטיבות שכלתניות כמו שירות לאומי כחלופה למוסלמי שאינו רוצה לשרת בצה"ל, וכדומה.
משטרה קטנה ומוחלשת
משטרת ישראל קטנה מדי לממדי המדינה ולפוטנציאל האדיר של פגיעה בחוק וסדר, הן בשל מרכיבי האוכלוסיה מתרבויות שונות, הן בשל ריבוי מקומות קדושים ורגישים לכל הדתות והן בגלל החיבור בין המתחים מול האויבים מבחוץ לבין אזרחי המדינה המשייכים עצמם לאותו לאום פלסטיני משני צדי הגדרות והחומות.
במנהטן חיים 8 מיליון תושבים ויש בה משטרה עם 55,000 שוטרים! בישראל חיים 9.5 מיליון תושבים עם משטרה של 31,500 שוטרים! לפי הנתונים הנ"ל, משטרת ישראל צריכה למנות לפחות 80,000 שוטרים!
כל בר בי רב יודע, כי כמות קטנה של כוח המנסה להתמודד עם משימות הגדולות עליה פי 2.5, איכותו נפגעת באופן דרסטי. כך במשטרת ישראל, כך במערכת הבריאות, כך במערכות הרווחה, בפיקוח על בטיחות בעבודה ועוד. במקומות הללו נדרשים לעבוד משמרות בלתי אנושיות של 72-24 שעות ברציפות והאיכות יורדת. כשהאיכות של הביצוע ותוצאה יורדת, גם המצטרפים החדשים יהיו מאיכות נמוכה יותר וגם הארגון כולו מתפשר על איכותו.
לכן, באופן מיידי, יש להכפיל את כוחה של המשטרה בת בבד עם העלאת איכות המתגייסים/ות ושכרם בהתאם.
השבת החוק והסדר בכלל מרחבי המדינה בדגש על הערים המעורבות, על מרחבי הנגב והגליל בהם קיימת משילות אפסית כמעט, היא מחובתה של כל ממשלה בישראל בדיוק כפי שזהו אינטרס ראשון במעלה של כל אזרחי ישראל ללא הבדלי דת גזע ומין. המימון יבוא במקביל עם הקמת רשות למאבק בשחיתות והכלכלה השחורה במשרד המשפטים אשר יפעל לצד המשטרה ויגדיל את הכנסות המדינה בעשרות מיליארדי שקלים.
הישג החמאס במשוואה המחברת בין שלוש הסוגיות
ההישג הגדול של החמאס בסבב לחימה זה אינו הירי לירושלים, אילת או תל אביב. אלו הישגים צפויים אשר ממשיכים לכתוש את ההרתעה הישראלית מהנקודה בה עצרו במבצעים הקודמים.
ההישג הגדול ביותר של החמאס עד כה, הוא ללא ספק "התדלוק" של הסכסוך באנרגיות חדשות על הקיימות. תדלוק בדמות הוצאת הקיצוניים משני צדי המתרס היהודי והפלסטיני בלב לבה של המדינה בערים המעורבות ולהביא למעשי לינץ', שריפת בתי כנסת, ונדליזם בשטח הציבורי, שריפת עסקים ומקומות בילוי ועוד.
אין לי שום ספק כי חוט עבה מקשר בין שלוש הסוגיות: היעדר האסטרטגיה, זרמי החינוך המנוגדים ומשטרה קטנה ולא איכותית הביאונו עד הלום. ולכן, על המנהיגות בישראל להתמקד בהשגת המטרות של מבצע "שומר החומות" שהוזכרו לעיל, ומיד לאחר מכן להתמקד בכל העוצמה בתיקון שלוש הסוגיות העיקריות ובוודאי ישנן סוגיות נוספות שלא ניתן לפרט במאמר קצר זה.