החודש האחרון, והימים האחרונים ביתר שאת, הוכיחו לכל מי שלא הצליח לראות זאת קודם כי הממשלה הקיימת הגיעה לסוף הדרך. היא הגיעה לשם משום שהיא איבדה את הדרך. ראש הממשלה שלנו העדיף את שלטון חמאס בעזה על פני שלטון אש”ף שם ובכך נתן יד לגידולה של מפלצת קטנה, שמקשה על החיים בעוטף עזה. בנוסף, הוא השליך את יהבו על המשך נשיאותו של דונלד טראמפ בארצות הברית, ומצא את עצמו מול שוקת שבורה בתקופת ביידן.

בספרי “הכוח ממכר” תיארתי את התהליך ההרסני אשר עובר על החברה בישראל, כאשר במקום דמוקרטיה מתפתחת בה אוליגרכיה, ושיקולים של תועלת אישית מופעלים במקום טובת הציבור ויישום הוראות החוק. פרטתי בספר גם מספר פעולות פשוטות ומתחייבות אשר צריך לעשות כדי להחזיר לחוק את מעמדו ולהשיב לדמוקרטיה את המבנה הראוי.  

כאשר לא הקפדה על החוק היא העיקר – השלטון עובר לקבוצות לחץ שונות אשר מתמכרות לכוח ורואות בשימוש בו את מטרת־העל של קיומן ואמצעי להשגת מטרותיהן. הנהגה אשר עסוקה בעצמה אינה דואגת לציבור. מי שמצב של היעדר חוק וסדר נוח לו, מביא בסופו של יום לאנרכיה. מי שאינו מבין כי כיבוד החוק הוא נשמת אפה של חברה דמוקרטית מביא בסופו של דבר לאנרכיה ושלטון הכוח.

כאשר מסוכן לנסוע בכבישי הארץ או לגור בערים שונות בה, כאשר רכוש אישי וציבורי עולה באש, כאשר הביטחון האישי הופך למרמס, ברור כי הרחוב שולט ולא הממשלה. אנו רואים את הזלזול בחוק יום־יום ושעה־שעה, בכל רחבי הארץ, מהדרום ועד הצפון. הציבור הרחב סובל ותפקוד הרשויות נפגע. עם ישראל זקוק כיום לממשלה אשר תנהיג, ולא תונהג על בסיס שיקולים אישיים. ממשלה אשר תחזיר את החוק והסדר על כנם ותפסיק את ההסתה הפנימית. ממשלה אשר תקפיד על שמירת הבסיס הדמוקרטי של שלטון העם ותעשה זאת תוך הקטנת הפערים ודאגה לנצרכים.

על ההנהגה לאמץ לעצמה את התובנות המדיניות וסדרי העדיפות הלאומיים והאישיים אשר ניסה להנחיל ליישוב העברי מי שעמד בראשו בתקופת הקמת המדינה, דוד בן־גוריון. הוא העדיף לקבל את מה שניתן ולדחות לעת מצוא את מה שבלתי ישים. הוא העדיף את הגישה של דונם ועוד דונם על פני הצהרות מתלהמות ומזיקות. הוא העדיף את הממלכתיות על פני הפלגנות. את הצניעות החברתית והדאגה לחלשים על פני הפגנת העושר והעמקת הפערים.

צו השעה קורא להנהגה ישרה אשר צורכי העם לנגד עיניה ולא צורכי המנהיגים. שבענו מהנהגה אשר העדיפה את ביתה שלה על פני הבית הלאומי, את הישרדותה שלה על פני חיזוק כושר העמידה של העם כעם. כוחנו באחדותנו. חולשתנו בפילוגנו. על שנאת חינם וריב אחים חרבה ירושלים. עלינו לחזור להיות חברה מגויסת, עלינו לשוב ולהיות עם אחד. אחד למען כולם וכולם למען אחד. ולא לשכוח – הרוצה בשלום ייכון למלחמה.

הכותב הוא מחבר הספר “הכוח ממכר", לשעבר ראש לשכת עורכי הדין