מעולם לא הצטיינה ישראל בריבוי נשים במוקדי קבלת ההחלטות או על מרקע הטלוויזיה, אך לאחרונה, בעת מבצע “שומר החומות”, ראינו הדרה כמעט מוחלטת של נשים. כמדי מלחמה השתלטו הגנרלים על מרקעי הטלוויזיה, ואיתם הכתבים הצבאיים, נציגי צה”ל ודובריו, פרשנים ואחרים, רובם המוחלט גברים.
הנשים מצדן נותרו כ”קורבנות”, המקוננות על נזקי הטילים בקרבת מקום מגוריהן וכקומץ מרואיינות בשיח שעיקרו היה ועודנו גברי. הבעיה הנשקפת ממסכי הטלוויזיה מייצגת מציאות שקיימת גם בעולם האמיתי. שוב פעם תמונות של פורום מטכ”ל נטול הנשים, המשפיע על עתידנו, ושל הקבינט המדיני־ביטחוני שהנשים בו הן מיעוט מבוטל.
השפה היא אותה שפה ביטחונית, אותן קלישאות שחוקות שחוזרות ונשמעות על ידי כל דובר וכל פרשן. הבעיה היא לא רק שלנו הנשים, אלא של החברה הישראלית כולה, נשים וגברים כאחד. במערכת השיקולים לבחירתה של דרך הפעולה האפשרית, נכון לערב גורמים מתחומי חשיבה שונים, וכאן חסרונן של הנשים מורגש יותר מכל. יושבים להם נציגי חיל האוויר וחיל הים, אנשי שריון וחי”ר, אנשי מודיעין וקובעי מדיניות, כל אחד מביא את כיוון החשיבה שלו, את ניסיונו, את ערכיו, אבל כולם מגיעים מנקודת המבט הגברית. נשים הן לא פעם קשובות יותר לדעות ולרעיונות, נוטות יותר לצאת מהקופסה, ולכן חסרונן בשולחן קבלת ההחלטות מורגש ובעייתי.
דובר כבר בעבר על הכישלון המתמשך של צה”ל בשילוב נשים בדרג הפיקוד הגבוה, על היעדרן הכמעט מוחלט של נשים מדרג מקבלי ההחלטות בממשלה ובארגוני הביטחון, כמו גם בקרב היועצים שמלווים את מקבלי ההחלטות. כעת הבעיה הזו מורגשת יותר מאשר בעבר, לנוכח חסרונה של נקודת המבט הנשית, שהייתה תורמת לייעול ושיפור מערכת קבלת ההחלטות.
הגיע הזמן שהאסימון ייפול. אנחנו לא מבקשות שמישהו יעשה לנו טובה. החברה הישראלית חייבת לעצמה את שילוב הנשים בצומתי קבלת ההחלטות, גם הביטחוניים, כדי להיות חברה טובה יותר. התמונות של הפורומים הגבריים שמחליטים על גורלנו הן תעודת עניות לחברה הישראלית. זהו מכשול מיותר בדרך לקבלת החלטות נכונה יותר.
הכותבת היא מנכ"לית ומייסדת ארגון “משפחה חדשה"