המלחמה על דמותה של מדינת ישראל היא אינה בין העם היהודי ובין העם הערבי, היא מלחמה בין העם ההוגן לבין העם הלא הוגן. בין אלה שמכבדים את ערכי המדינה לבין אלה שלא מכבדים אותם, בין אלה שזוכרים כי ערכי המדינה הם בין היתר ערכי ההגינות – כבוד, יושר והתחשבות בזולת, בלי לנצל חולשות ומצוקות, לבין אלה שלא זוכרים ובעיקר לא מיישמים זאת. בין אלה שחיים לפי הכלל של הלל "מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך" ובין אלה שעסוקים בלשנוא.
כל אחד משני העמים האלה, ההוגן והלא הוגן, כולל בישראל אזרחים בני הלאום היהודי ובני הלאום הערבי גם יחד. ההבדל ביניהם אינו של לאום אלא של אנושיות. כשמחנה האנשים ההוגנים משני הלאומים יגבר על מחנה השונאים, יגיע סוף־סוף גם השקט לרחובותינו.
לאחרונה דומה שמציאות זו רחוקה מתמיד ומאתגרת מאוד את ערכי החיים המשותפים. גילויי השנאה, הבריונות והוונדליזם, שהגיעו אף לכדי מעשי לינץ' נגד אזרחים יהודים וערבים, נגד חנויות ובתי תפילה, הזכירו לנו את הגרועים שבמקומות עלי כדור הארץ, מקומות שהמטה לביטחון לאומי נוהג להוציא עליהם אזהרות מסע. מה קרה לנו? האם מחנה ההוגנים אינו גדול ממחנה השונאים בכל אחד משני הלאומים?
לא אכנס לניתוח הסכסוך הישראלי־ערבי. אולם בתוך מדינת ישראל, שהוקמה כמדינת העם היהודי אבל גם כמדינה דמוקרטית, יש לדרוש ולצפות מהאזרחים והתושבים מכל הלאומים לנהוג לפי ערכי מגילת העצמאות ולפי ערכי ההגינות.
אמת, המזרח התיכון אוסר עלינו להיות תמימים, אולם מצד שני תהיה זו איוולת לראות בקיצונים שבכל לאום את חזות הכל. לא נטעה אם נאמר שרוב האזרחים הישראלים, מכל הלאומים, מבקשים לחיות בדו־קיום ובכבוד הדדי. את חלקם ראינו מפגינים בצוותא בצמתים נגד האלימות, וחלקם הוא פשוט הרוב הדומם.
גילויי חוסר ההגינות גם בימי שגרה, הבאים מגורמים ממסדיים, מגורמים במגזר העסקי ומיחידים בקרב הציבור, פוגעים הן באזרחים הערבים והן באזרחים היהודים. האנשים ההגונים משני הלאומים צריכים להיאבק כתף אל כתף נגד גילויים אלה ונגד האנשים שיוצרים אותם. כך גם צריך לקרות במאבק נגד גילויי השנאה, הגזענות והבריונות, בלי קשר לזהות מבצעיהם.
כיפת ברזל חינוכית
שותפות הגורל והדרך של אזרחי ישראל היא שתאפשר פה את קיומה של המדינה המובטחת במגילת העצמאות. להיות רוב דומם בעת הזו, פירושו לחזק את המיעוט הקיצוני, ברוח דבריו של אדמונד בירק "כל שדרוש לרוע כדי לנצח, הוא אנשים טובים היושבים בחיבוק ידיים".
אדם הוגן לא מבצע לינץ', אבל אין די בכך. אדם הוגן אף לא יכול לעמוד מן הצד כשמבצעים לינץ' לנגד עיניו. עקרונות ההגנה העצמית והגנת הצורך מקנים פטור מאחריות פלילית למי שמתערב ואפילו מפעיל כוח כדי להציל חיי אדם הנתון בסכנת חיים מיידית. אולם לא רק אירוע כה קיצוני דורש התערבות מידית של אדם הוגן: כל גילוי של בריונות, גזענות ואפליה בסביבתנו, אסור שישאיר אותנו אדישים. אחרת ההתדרדרות היא מהירה, והמדרון מאוד חלקלק.
חשוב גם לזכור כי המאבק לבלימת הבריונות הלאומנית לא מתחיל ברגע התקיפה או ההתנהגות הפסולה. ברחבת בניין אונסק"ו בפריז מופיעה בעשר שפות הכתובת הבאה: "מאחר שמלחמות מתחילות במוחותיהם של בני אדם, אז במוחותיהם של בני אדם יש גם להתחיל לבנות את חומות ההגנה של השלום". המדינה צריכה להקפיד בימי שגרה על תיקון עוולות שלטוניות ולא פחות מכך, להשקיע, כמין השקעה מונעת, בבניית כיפת ברזל חינוכית והסברתית, שתטמיע את ערכי ההגינות בישראל. הדבר דרוש לנטרול פצצת הזמן הלאומנית והחברתית, שבימים אלה נחרדנו מהדי ההתפוצצויות שלה.
סקר של מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה עבור המרכז לקידום ההגינות בישראל, הראה כי 77% מהציבור בישראל רואה בחוסר ההגינות איום על הלכידות של החברה הישראלית, ולמרות זאת, כפי שסבור רוב גדול עוד יותר (79%), בתי הספר אינם עוסקים מספיק בהקניית ערכי הגינות - כבוד, יושר והתחשבות.
הגנרל הצרפתי שארל דה גול אמר פעם שההבדל בין פטריוטיות ולאומנות הוא שפטריוטיות פירושה שאהבת בני עמך קודמת, ואילו לאומנות פירושה ששנאתך לאנשים שאינם בני עמך היא הקודמת. בעת הזו צריכים לקום גם בני העם היהודי וגם בני העם הערבי, אזרחי ישראל כולם, לגלות פטריוטיות והגינות ולבלום כל גילוי של שנאה לאומנית המנסה להרוס את החברה הישראלית.
בסופו של דבר, אנחנו האדריכלים של גורלנו. בידינו לבחור אם נחיה שוב ושוב את משקעי העבר, או שנפעל כאן ביחד לבנות לילדינו עתיד משופר.
עו"ד אהוד פלג הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל
