בשבועות האחרונים חווינו אירועים קשים, שהחלו בירושלים והתפשטו לדרום, לעזה ולערים המעורבות. מבצע "שומר החומות" מתייחס לחזית עם עזה, אבל רחובות ישראל בערו אף הם, וברור שייקח לסערה זמן לשכוך.
איך הגענו למצב הזה? לא ברגע אחד, ולא במקרה, אלא בעקבות שורה של החלטות בלתי סבירות ובלתי יעילות של המשטרה לאורך חודש הרמדאן האחרון, והלהטת הרוחות על ידי גורמים קיצוניים. לאלה התווספה העובדה שמאז כיבוש חלקה המזרחי של ירושלים ב־1967, עברו על תושביו עשרות שנים של הזנחה, אפליה והפרת זכויות בסיסיות.
ברקע לאירועים של השבועות האחרונים בירושלים עומדים, בין היתר, "חוק נכסי נפקדים" המפלה, המאבק הציבורי של תושבי שייח ג'ראח נגד פינוים שנמשך כבר מעל לעשור, ומחסור בשירותים ובתשתיות. וכשירושלים בוערת, לא צריך הרבה כדי שהתבערה תתפשט.
מה שהחל כפגיעה בחופש הביטוי והמחאה בירושלים, תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות כגון רימוני הלם, בואש, כדורי ספוג ומכת"זיות שלא לצורך, הבעיר את השטח. בשלב זה, בתוך ישראל, התפשטו ההפגנות ליישובים רבים והגיעו לאובדן שליטה בערים מעורבות.
שוב מתברר שהניסיון לקיים את מדיניות הכיבוש, ובה בעת ליהנות מדמוקרטיה בפנים המדינה ומיחסים סבירים בין האוכלוסייה הערבית ליהודית - נידון לכישלון. ההתנהלות האלימה של כוחות הביטחון בשטחים זולגת לפנים המדינה, ההסתה והשנאה הפכו לנורמה, ומעמדן של זכויות האדם נרמס כעניין שבשגרה. את המחיר משלמים התושבות והתושבים – בדרום ובעזה, בירושלים המזרחית, באשקלון ועוד.
בזמנים כאלה, שבהם יש מתיחות גבוהה סביב סוגיות מורכבות ורגישות לצד עלייה בהסתה מצד גורמים קיצוניים המבקשים להסלים את המצב, על הרשויות ונבחרי הציבור לפעול להנמכת הלהבות. על משטרת ישראל למלא את תפקידה תוך הפעלת שיקול דעת בשטח ובדרגים הגבוהים ולפעול על פי החוק ונהליה שלה.
המפתח לדמוקרטיה יציבה הוא כיבוד זכויות האדם באופן יומיומי. שוויון הזדמנויות בנגישות למשאבים, לחינוך, לבריאות ולרווחה ומתן חירויות לכל בני ובנות האדם באשר הם: כולל חופש ביטוי, חופש המחאה וכיבוד הזכות לחיים.
אין פתרון מהיר למצבים כמו אלה שקרו בירושלים, בדרום ובערים המעורבות, והאחריות למצב איננה על המשטרה בלבד. המציאות מוכיחה כי דווקא ב"שטח" ישנה כמיהה אמיתית לחיים. מחקר של מרכז אקורד מצא כי רוב הציבור היהודי והערבי תומך בהחזרת האמון וסיום האלימות.
חרף כותרות על פיטורים של עובדים ערבים בעקבות המהומות, הרי שבמציאות, לארגוני זכויות העובדים הגיעו פניות ספורות על פיטורים, יתרה מזו, רבים מהמעסיקים הגדולים במשק יצאו בהצהרות פומביות על תמיכה בחיים משותפים. כעת מוטל גם על נבחרי הציבור היהודים והערבים לפעול באופן שירגיע את הרוחות ולא יביא לעוד הסלמה ונפגעים בעתיד.
הכותבת היא מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח בישראל