ערב מינויו לשר המשפטים ולסגן ראש הממשלה התראיין טומי לפיד באחת מתוכניות הטוק-שואו הפופולריות של אותם הימים. המראיין היה לא אחר מאשר בנו, יאיר לפיד, שהזכיר לו שכילד הוא לימד אותו שאדם ישר לא מפר הבטחות, והנה בעצם הצטרפותו לממשלת שרון הפר את הבטחתו לבוחר שלא לשמש סמן שמאלי בממשלת ימין צרה.
“שכחתי להגיד לך”, השיב האב, “שבחיים לפעמים עושים גם פשרות. לא נעים לי עם זה”. פשרה, כך מתברר, הינה חוכמה פוליטית לא קטנה. כל פוליטיקאי צריך לדעת מה להבטיח ועל איזו הבטחה לוותר ובעיקר על מה ניתן להתפשר.
טומי לפיד שאף לשמש לשון מאזניים בין העבודה לליכוד, יאיר לפיד מכוון הרבה יותר גבוה. בחלוף 18 שנים, הוא נמצא באחד הצמתים הנדירים בפוליטיקה הישראלית. ניתנה לו הזדמנות דרמטית, אולי חד-פעמית, להרכיב ממשלה כשתג המחיר הוא ויתור על הבכורה לטובת יו”ר מפלגה ימנית קטנה. האירוע הזה מעורר אי־נוחות גדולה ולא מעט סימני שאלה, אבל בסופו של דבר הוא יימדד על פי מבחן התוצאה.
ברגעים אלה נבחנת מנהיגותו של יו”ר יש עתיד. ב”ארץ נהדרת” אלי פיניש בתפקיד יאיר לפיד הוא דמות המשלבת קיטש ישראלי וסיסמאות חלולות. במציאות, שר החוץ וראש הממשלה החליפי המיועד הוא דמות קצת יותר מורכבת. מאז נטש את עולם העיתונות ופצח בקריירה פוליטית, עקומת הלמידה שלו במגמת עלייה. אין זה אומר שהוא חף מטעויות.
הוא הראשון להודות שהרזומה הפוליטי שלו כולל כמה התבטאויות לא מוצלחות שהיה רוצה לשכוח. די אם נזכיר את “הזועביז”, את יחסו היהיר כלפי חברי הכנסת החרדים כשמונה לשר אוצר או את הבטחתו לשקם את העבריין המורשע אריה דרעי. שלא לדבר על כך ש"יש עתיד" בראשותו היא מפלגה לא דמוקרטית המתנהלת בחוסר שקיפות. יעידו על כך הביקורת המהדהדת ופרישתו המתוקשרת של חברו הטוב עפר שלח.
למרות זאת, לפיד שמר על איפוק ולא נגרר להכפשות אישיות. גם עם יריביו הוא מקפיד להימנע מקרבות אגרוף מילוליים. זה לא עניין של מה בכך במערכת פוליטית רווית יצרים. באווירה החשדנית בואכה פרנואידית המאפיינת את המערכת הפוליטית, זו אפילו גישה מרעננת.
ביותר מהזדמנות אחת הוכיח לפיד שהוא קורץ מחומרים אחרים ולא נשבר תחת לחץ פוליטי. אל מול קריסתם המרהיבה של שותפיו בכחול לבן, הוא עמד בהבטחתו הערכית והעקרונית ולא התפתה להיכנס לממשלת החילופים בראשות נתניהו. במערכת הבחירות נהג במרצ ובעבודה בנדיבות פוליטית שעלתה לו במנדט או שניים, כדי שלא לפגוע בסיכויים של מפלגות הגוש.
אבל מעבר לכל, לפיד עמד במבחן האגו. בפעם הראשונה, כשוויתר על הבכורה לחבורת הגנרלים של כחול לבן, וכעת כשסלל את הדרך לנפתלי בנט לראשות הממשלה, תוך שהוא מותיר מאחור את המשקעים האישיים. ייאמר לזכותו שברגע האמת הוא זנח את הטפל ואת האינטרס האישי למען הגשמת המטרה הגדולה.
המסע של לפיד לפסגת המערכת הפוליטית הוא מסע בונה אמון עם הציבור הישראלי. זה לא קל לאדם ששירת ככתב בעיתון “במחנה” להגיע לעמדת הנהגה בחברה שבה שירות צבאי קרבי נתפס כמסלול הכשרה הכרחי וככרטיס כניסה לצמרת. לא כל שכן במציאות שמכתיבה סדר יום ביטחוני־מדיני.
עם זה, למרות הניסיון להפחיד מפני ממשלת שמאל בראשותו שתסכן את ארץ ישראל, את מדינת ישראל ואת צבא הגנה לישראל, מדינת ישראל איננה עומדת עם הגב לים. לפיד מגלה קור רוח ומסמן שאפשר גם אחרת. זו איננה רק בגרות פוליטית, אלא פוטנציאל לחוזה חדש עם החברה הישראלית הכולל שינוי סדרי עדיפויות, יושרה והגינות. לפיד מודל 2021 הוא כבר לא רק הבחור הנחמד מהטלוויזיה, וחובת ההוכחה מוטלת על כתפיו. אם יתמיד בסטנדרטים שאימץ ואם הם יחלחלו למערכת הפוליטית, יהיה אפשר לקוות בזהירות שיש עתיד.