החרדים לא סמכו על מרים פרץ ולכן לא בחרו בה

לאורך המרוץ לנשיאות נחשב יצחק הרצוג, שנבחר אתמול לנשיאות, כמועמד המוביל, בין השאר בזכות קולותיהם של חברי הכנסת החרדים. בחירתו של נציג טבעי של גוש השמאל אינה בחירה טבעית עבורם, במיוחד עבור אנשי ש"ס שהעדיפו אותו על פני מועמדת מזרחית, אך בראייה היסטורית זוהי הבחירה המתבקשת עבורם.

החרדים אינם מצפים לשום עזרה מעשית מהנשיא הנבחר. הוא אינו יכול לחוקק או למנוע חוקים בעייתיים, אין לו יכולת להשפיע על תקציב המדינה, וגם לא על הכרעות בית המשפט. אך דווקא משום כך, ומכוח היותו מכהן בתפקיד אובייקטיבי, יש לו את היכולת והחובה להילחם בגילויי השנאה כלפי הציבור החרדי. הנשיא הוא זה שאמור להגיב בחומרה כאשר מנהיג פוליטי מתבטא על רצונו "להשליך את החרדים למזבלה" ולהזדעזע כאשר מכנים ציבור שלם "מפיצי מחלות".

מניסיון העבר, בכל פעם שהחרדים סמכו על מנהיגים דתיים לאומיים שישמרו על זכויותיהם, הם נחלו אכזבה. ההנהגה הדתית־לאומית סובלת מחשיבה גלותית של חוסר ביטחון ערכי. תופעה זו חוזרת על עצמה לא פעם כאשר דתיים לאומיים מגיעים לתפקידים ציבוריים בכירים, וחשים צורך להתנצל על כך שהגיעו לתפקיד כה בכיר למרות הכיפה שעל ראשם, ומנסים לרצות את דעת הקהל החילוני על ידי התרחקות מכל אמירה או החלטה שתסווג אותם כמקורבים לציבור החרדי. כך היה בממשלת שרון, כאשר מפלגת שינוי בהנהגת טומי לפיד החרימה את החרדים, והמפד"ל הצטרפה איתם לקואליציה, ואחר כך הם התחרטה והודיעה שזו הייתה טעות. כך היה ב"ברית האחים" שהקים בנט עם יש עתיד, שהחרימה את שיתוף החרדים, ולאחר מכן הוא אמר שזו הייתה טעות.

כעת ההיסטוריה חוזרת על עצמה, כאשר ימינה מצטרפת כנראה לממשלה שבה ימלא תפקיד מרכזי אביגדור ליברמן, שרואה בחרדים מקור כל הצרות. אפילו קולות המחאה מקרב הנהגת הציבור הדתי־לאומי אינם מתייחסים כמעט לפגיעה בציבור החרדי, אלא רק להליכה עם השמאל. החרדים נוכחים שוב כיצד ההנהגה הדתית־לאומית שומרת על המסורת של הפקרת הציבור החרדי.

במהלך המרוץ לנשיאות לא היה לחרדים דבר וחצי דבר נגד מרים פרץ, מועמדת ראויה עם לב חם וכוונות טובות. יכול מאוד להיות שהיא באמת שונה מאחרים, והייתה לה את היכולת להגן על החרדים גם כשזה לא פופולרי, והיא סבלה לחינם מהרקורד הלא מוצלח של אחרים. אך החרדים מצולקים מפגיעות העבר, ואין להם את הפריווילגיה לניסויים. יכול להיות שפרץ הייתה חוששת מלהיות מקוטלגת כקרובה לחרדים ומנסה להוכיח שהיא לא כך. הרצוג, לעומת זאת, יוכל להגן עליהם דווקא מהמקום הלא מגזרי שלו.