ממשלה חדשה זכתה לאמון הכנסת בישראל. לראשונה זה 12 שנים, מאז 2009, התואר ראש ממשלה אינו נצמד לשם בנימין נתניהו. אם אשתמש במשפט שאמר נתניהו ביום פטירת פרס - "לראשונה מדינת ישראל בלי שמעון פרס", אז להבדיל, לראשונה זה חצי יובל מדינת ישראל בלי נתניהו, שיזכה לחיים טובים וארוכים. המשימה להחלפתו הושלמה.

ארבע מערכות בחירות נדרשו כדי להביא לבחירת ראש ממשלה אחר. שנתיים שבהן היינו עדים לעיסוק אובססיבי בשאלה "כן או לא ביבי". הפגנות בעד והפגנות נגד. גילויי שנאה הדדית ודחיקה הצדה של כל הבעיות האמיתיות של מדינת ישראל. האם נזכה לראות שינוי דרמטי באיכות חיינו? עיון מעמיק בהסכמים הקואליציוניים ובקווי היסוד של הממשלה החדשה מלמדים כי העברת ראש הממשלה נתניהו מכהונתו הייתה חשובה למרכיבי הממשלה, אולי יותר מכל נושא אחר.

בעיקרון, במשטר דמוקרטי, הבטחות טרום בחירות צריך לקיים כי שלטון דמוקרטי שולט באמצעות מילים (ולא באמצעות משטרה וכוחות ביטחון פנים כמקובל בדיקטטורות). לאחר מערכות הבחירות האחרונות נדרשו המפלגות השונות והנבחרים לעמוד רק בהתחייבות אחת: לתמוך בנתניהו לראשות הממשלה או להתנגד להמשך כהונתו. העיסוק האובססיבי בסוגיה זו הוריד מסדר היום הציבורי את העיסוק בהבטחות בחירות אחרות הנוגעות לחייהם של אזרחי המדינה. משל החיים של אזרחי ישראל מסתובבים רק סביב השאלה, החשובה כשלעצמה: כן/לא ביבי.

משהפרה מפלגה את התחייבותה לבוחר בסוגיית נתניהו, זכתה לעליהום תקשורתי חסר תקדים מלווה בנאצות ובקללות ברשתות החברתיות. מנהיגים כונו ומכונים "בוגדים", בין שמדובר בגנץ או בפרץ שהצטרפו לממשלה בראשות נתניהו ובין שמדובר בבנט ובשקד שפעלו להקמת ממשלה חליפית. כל הבטחת בחירות אחרת נדחקה לקרן זווית, וניתן היתר תקשורתי ציבורי להתעלם ממנה מבלי לשלם מחירים. נעלמה הדאגה לאזרחי ישראל, לקידום הפריפריה החברתית, לטיפול בחינוך לגיל הרך, להגנה על קצבאות האזרחים הוותיקים.

מציאת הדרך האופטימלית לכיסוי הגירעון התקציבי הגדול - יוק. נעלם מהמעקב התקשורתי הצורך לקדם את התשתיות התחבורתיות שכיום מתאימות למדינת עולם שלישי, כמו גם הדאגה לביטחון המזון (כלומר לתוצרת חקלאית) ולמחירי תוצרת חקלאית טרייה שהפכו לבלתי חשובים. התחייבויות לבוחרים, לאיכות חייהם, נעלמו ונאלמו אל מול הצונאמי של הכורח של כמחצית מהעם להפיל/לשמר את שלטון נתניהו.

כל מחצית על פי דרכה. הפרות התחייבויות אלו לא זכו לאזכור או למילת ביקורת כלשהי. שום בדיקת עובדות ואמיתות לא נעשתה למפלגות השונות בהקשר להבטחות הבחירות שלהן, פרט להתייחסות להמשך כהונת נתניהו. בסופו של יום נבחר ראש ממשלה חדש (וטוב שכך), ואנו אזרחי ישראל נישאר עם מצוקת החקלאים, עם הקשיים של הגמלאים, עם מחירי דיור בשמיים, עם הבעיות הקשות בחינוך לגיל הרך, עם העימות ההרסני בין יהודים לערבים ולהבדיל עם השנאה הגואה בין חילונים לדתיים. מעניין לבדוק בהסכמים הקואליציוניים מי הפר הבטחות בתחומים אלו ולהביא זאת לידיעת הציבור.

עם התחלת פעילות הממשלה החדשה, סוגיית כן/לא ביבי תיעלם מסדר יומנו ונישאר עם מצוקות האמת ואתגרי המחר בכל תחומי החיים, שכנראה לא ייעלמו יחד עם נתניהו. בבת שחוק ניתן לומר שמרגע השבעת הממשלה האוברדראפט האישי לא יתכסה, המחלות לא יחלפו והשמיים לא ייפלו. הממשלה החדשה צריכה לחשב מסלול מחדש וללמוד מהשינוי הדרמטי של החלפת טראמפ בביידן: פחות הודעות לעיתונות וציוצים בטוויטר ויותר עשייה למען אזרחי ישראל. בזה היא תיבחן בתום עידן נתניהו.