התרגום המילוני העממי למילה הערבית שבכותרת הוא "בריון". באנגלית BULLY. כאשר אני מהרהר בשאלה מה עשה ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו כשחשף את אחד הסודות הרגישים ביותר שלנו – הסיכול הממוקד, אינני יכול לחשוב על הגדרה אחרת מאשר מעשה אבו ג'ילדה. במילים אחרות: ראו, אנשים, כמה גדול וחזק אני! וכל זה בשביל מה? עוד כמה קולות בקלפי.
הסיכול הממוקד, שבורים ועמי ארצות מחד ושונאי ישראל מאידך מגדירים אותו כרצח, הוא אחד מכלי המלחמה בארסנל הכלים והיכולות שלנו במלחמתנו בשני האיומים הגדולים ביותר נגדנו: הנשק הבלתי קונבנציונלי (נב"ק) והטרור הג'יהאדי.
עוצמתו הגדולה ביותר של הסיכול הממוקד היא בחשאיותו. השימוש בו נדיר, והוא מיושם רק נגד מטרות איכות מן המעלה העליונה, או כאלה שיש להם דם יהודי מוכח על הידיים.
השימוש בסיכול הממוקד החל בימי טרום המדינה, ואז המבצעים היו סוכנים ערבים. בסוף שנות ה־50 של המאה הקודמת אברהם ארנן ז"ל, אבי תורת לוחמת המודיעין של צה"ל, הקים את סיירת מטכ"ל. הרציונל הערכי שהנחה אותו אמר שעל ישראל לפתח יכולות מבצעיות שעד אז בוצעו רק על ידי ערבים.
מאחר שאני יכול להעיד רק על המוסד ולא על זרועות הביטחון האחרות, הארגון אימץ את הרציונל של ארנן, ודוקטרינת הסיכול שהתפתחה במוסד הייתה דוקטרינת "כחול־לבן". דוקטרינה זו הטילה על עצמה איסורים ומגבלות שהפכו את הביצוע לקשה ומסובך יותר, אבל גם ערכי יותר.
למשל, כאשר מולכדה מכוניתו של פעיל טרור בארץ אירופית, והייתה אמורה להתפוצץ למחרת בבוקר בהיכנסו אליה, המבצע בוטל עקב ידיעה שהפעיל אמור להסיע את בתו לבית הספר. או כאשר סיירת מטכ"ל, בשת"פ עם המוסד, ביצעו את המבצע נגד אבו ג'יהאד, הם לא נגעו לרעה באשתו ובבתו שהיו בבית בעת הביצוע.
דוקטרינת הסיכול הגיעה במרוצת השנים לזיקוק ולרמת שלמות שבה מספר מינימלי של לוחמים, בחשאיות מוחלטת, ביצעו את הפעולה וחזרו הביתה ללא השארת עקבות כלשהן (אני מסתכל בעיניהם הבוהקות של אלה הצועקים עכשיו: "ומה עם לילהאמר?!", ולהם אני עונה: כאשר חוטבים עצים, עפים שבבים). אך כל סיכוי, ולו הקטן ביותר, של נזק סביבתי, ביטל מבצעים.
על ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל בירדן ב־1996 נכתבו כרכים. לקחו חלק במבצע שני טירונים, ראש ממשלה בראשית הקדנציה הראשונה שלו וראש מוסד טירון. ראש הממשלה טעה בשיקול הדעת המדיני באשרו מבצע סיכול ברבת עמון, המדינה השנייה שנחתם איתה חוזה שלום שנתיים קודם לכן. בניתוח והערכת המבצע אינני יכול שלא לחשוד שרה"מ דאז, בגלל השקפת עולמו הפוליטית שירדן מדינה מיותרת על מפת המזרח התיכון, בחר שלא להניח שמבצע כזה עשוי לגרום לביטול הסכם השלום.
בניסיון ההתנקשות הכושל במשעל בירדן שפר מזלו של נתניהו כשאפרים הלוי שימש לו כיועץ והוציא אותו מהבוץ - שעמד להסתיים במאסר לוחמי מוסד והעמדתם לדין בירדן, כשגזר דין מוות מרחף מעל ראשם.
צר לי שלפני כעשור וחצי הדוקטרינה של טרום הקמת המדינה חזרה לשימוש, ונתניהו רואה לעצמו להעלות אותה על נס. אם כך, עוד כמה משפטים להעריך את "חוכמת" ההחלטה.
אני מעריך, על בסיס פרסומים בתקשורת, שההחלטה והעיתוי לביצוע הסיכול הממוקד נגד ראש תוכנית הגרעין האיראנית בנובמבר האחרון – לא היו מקריים. לאחר ניצחונו בבחירות ביידן כבר הודיע שיחדש את המו"מ עם איראן, ונתניהו וטראמפ החליטו לבצע את המבצע, שישמש את האינטרס של כל אחד מהם.
במה שקשור לנתניהו, החיסול שירת את האינטרס קצר המועד שלו. כל המעריכים למיניהם ומעצבי דעת הקהל הפחידו אותנו מפני תגובה איומה של האיראנים נגד מטרות ישראליות. אני מציע לחשוב שהאיראנים יגיבו דווקא על ידי האצת פיתוח הפצצה, שלהערכת המומחים זמן פריצתה הוא בין חודשיים לשנה.
ממרום גילי וניסיוני אני מבקש לציין שלמבצעים מסוג זה יש תאריך תפוגה. אנחנו כל הזמן מתקרבים לקו אדום בלתי נראה, שחצייתו תביא את הכישלון, שיסתיים חס וחלילה בהפסקת פעילות המוסד הכוללת במדינות ידידותיות, לתקופות ארוכות ובכלל. רק חשאיות מוחלטת מרחיקה את הקו האדום הזה.
לאחר התוכנית האחרונה של "עובדה", שבה התראיין ראש המוסד היוצא יוסי כהן, אני קורא לנתניהו שיתעשת וישתוק, ולראש הממשלה נפתלי בנט שיורה על כל המערכת סביבו להשתתק.
הכותב כיהן בעבר כראש המוסד
[email protected]