הכנס המדעי השנתי לרפואה דחופה התקיים השבוע בנוכחות 600 רופאים ורופאות, אחים ואחיות ואנשי ונשות צוות מתחום הרפואה הדחופה בישראל. קשה להסביר תחושות, אך מי ששירת כחיל קרבי מסוגל להבין מה היא אחוות לוחמים. השבוע נפגשנו קבוצה מגוונת של נשות ואנשי מקצוע שהמשותף שביניהם הוא האבחון והטיפול בפצועים וחולים ברגעים הקריטיים ביותר בעת פציעתם או מחלתם, כאשר הם תלויים בין חיים ומוות. גורל יקירינו תלוי באנשים אלה.
ראיתי פנים מוכרות. נזכרתי שעם האדם הזה חילצנו פצוע ראש מנחל צאלים, עם אחרת ניהלנו החייאה של ילד שהוכש על ידי נחש צפע ועם אחר לימדנו קורס החייאה מתקדמת במרכז הארצי לסימולציות רפואיות. ראיתי פנים חדשות, רעננות, מתעניינות של מתמחים צעירים. ברגע ששמעתי את שאלותיהם הענייניות והבטתי בפוסטרים המושקעים בהם מוצגות עבודות המחקר, הבנתי שיש עתיד למקצוע שלנו.
מרקם אנושי זה מהווה את שכבת הלוחמים בחזית בריאות העם במדינת ישראל. הם מלאי ידע ורוצים לדעת עוד. הם נוסעים בניידות, הם טסים במסוקים והם מקבלים את פני המטופלים הרבים בעשרים וארבעה המלר"דים השונים בארץ. מלר"ד, מחלקה לרפואה דחופה, ולא חדר מיון. ההגדרה הינה חשובה היות והיא משקפת המשגה אחרת. כבר לא טריטוריה ללא בעלות, כבר לא תנועה ללא כיוון, כבר לא פעולה ללא תכלית.
בעשר השנים האחרונות מהפכה שקטה הובילה לבניית מחלקות מבוססות ניהול ייעודי, צוות בכיר אורגני שנוכח רוב שעות היום ומלמד את הצוות הצעיר, פרוטוקולים לאבחון וטיפול במצבים השכיחים ועבודת צוות רב דיציפלינרית הנעזרת בציוד מהמתקדמים בעולם.
רפואה דחופה הפכה מתת התמחות למומחיות עצמאית, הבנויה מקורס התמחות רב שנתי ייחודי ומבחני קבלת מומחיות המוערכים כאיכותיים שבין המקצועות הרפואיים. הטובים מבין בוגרי בתי הספר לרפואה חפצים להתמחות ברפואה דחופה, מקצוע שבעיני רבים וכמובן בעיניי, הוא המעניין והמאתגר ביותר ברפואה.
מדוע תפקיד כל כך מאתגר הדורש הקרבה מרובה מושך כל כך רבים וטובים? התשובה היא ברוחב ובעומק הידע הנדרש לניהול הטיפול בחולה בהיעדר נתונים בסיסים זמינים, שלרוב צצים לאחר שעות וימים של שהיה באשפוז, כאשר נקודת הפתיחה היא תעלומה גדולה אך עדיין בידינו התנאים והיכולות לכך שנוכל להצילו. נפגע מחבלה? בלע כדורים? סבל מאירוע מוחי? אולי יש לו זיהום? בודקים אותו שוב ומתחת לסדין מוצאים התחלה של תפרחת המכוונת למחלה מסוימת החייבת טיפול מיידי.
הקורונה הגיעה והדגישה עוד יותר את עוצמת "הלא ידוע". מחלה חדשה, סכנה למטופל וסכנה לצוות, מחלה המאיימת במוות ממחנק, דרך הדבקה שאינה ברורה דיה, וללא טיפול ידוע. הצוותים למדו להכיר את המחלה, להתגונן ולטפל בחולים, לזהות סיבוכי מחלה ולמנוע אותם.
עכשיו אנחנו זקוקים להתקדמות מהירה לשלב הבא של המאבק שלנו. היעד המרכזי שלנו הוא להתקדם לשבוע עבודה גמיש של שלוש משמרות שבועיות בנות 12 שעות כל אחת, שיאפשר לנו לשמר מומחים בצוות המלר"ד כך שנוכל לכסות את רוב שעות היות בנוכחות של רופא בכיר. אנחנו קוראים לכיסוי הזה 24/7 ועלינו לנהל את המחלקות בסגנון הנהוג בעולם המערבי המתקדם. כמו כן ניהול מתקדם יאפשר לנו לפקח על הנעשה בשעות הלילה במחלקה ולהבטיח שאיכות הטיפול לא תיפול מהתקן.
אנו מחפשים דרכים ליצירת קשר של שותפות עם משרד הבריאות ועם משרד האוצר על מנת להבטיח שהבוגרים של תוכנית ההתמחות שלנו לא ינשרו למקצועות מתחרים ויישמרו ואף ישופרו התנאים המייצרים משיכה לאנשי הצוות להישאר במקצוע, לקדם אותו ולהתקדם בו.
הכותב הוא רופא בכיר במרכז הרפואי אסותא ברמת החייל, תל אביב ויו"ר הכנס המדעי ה-24 של הארגון הישראלי לרפואה דחופה