"נאמנות היא תנאי ראשון לעבודה לצד מנהיג. גם במהלך השירות וגם לאחריו", כותב יוסי אחימאיר ("מבחן הנאמנות", "מעריב", 21.6.2021) ולמעשה מסביר במשפט אחד למה נתניהו הוא לא רק מושחת אלא בעיקר משחית. בישראל, הנאמנות אמורה להיות למדינה ולחוקיה. האם אצל אחימאיר נתניהו הוא מעל למדינה?

ראשית, מצופה מאחימאיר, כמי שעבד לצדו של יצחק שמיר, שידע להבדיל בין מנהיג לבין מאחז עיניים. מנהיגות נבחנת בראש ובראשונה בדוגמה אישית. נתניהו אינו עונה בדיוק להגדרה. הקרבת האני למען העתיד היא אחד ממאפייני המנהיגות. אצל נתניהו המצב הפוך. הקרבת העתיד כמעט בכל תחום - הביטחוני, הכלכלי, החברתי - למען רווח פוליטי קצר טווח. נתניהו הוא אדם כריזמטי בצורה בלתי רגילה, מחונן ובעל כישורים יוצאי דופן. זו מתת אל, אך אין בה די, בעיקר כשנעשה בה שימוש לרעה.

נאמנות היא תכונה חשובה, בטח ליועץ קרוב. למרבה הצער, נתניהו רואה בנאמנות תכונה כלבית ובז לה. נתניהו מעולם לא היה נאמן לאיש או לרעיון. הוא הציג קו ימני אך נשא את נאום בר־אילן; הטיף למלחמה בטרור אך נכנע לו - כשהעביר את הכסף הקטארי לחמאס בעזה וכששחרר 1,027 אסירים ביטחוניים תמורת חייל אחד, גלעד שליט. לכל אורך הקריירה שלו נתניהו עשה ההפך ממה שאמר. נכון, הוא אינו הראשון, אולם הוא הראשון שעשה זאת בעקביות ומהמקפצה. נאמנותו הייתה אך ורק לעצמו ולכיסאו.

במאמרו מזכיר אחימאיר אותי ואת ידידי עוזי ארד. דומה שארד ואנוכי היינו "תקלה" בסביבתו, משום שבאנו לשרת את המלך והממלכה ולא את עצמנו. קשריי עם נתניהו נוצרו לאחר פרישתו ב־1999. התחלתי לעבוד איתו ב־2008 לאחר שדרדר את הליכוד לשפל של 12 מנדטים. ארד שמר על נאמנות לנתניהו במשך שלושה עשורים, גם בתקופות השפל, שבהן נמדדת נאמנות. דומה שמשל העקרב והצפרדע הולם את נתניהו יותר מחליפותיו. למרבה הצער, אופיו מנצח אותו פעם אחר פעם.

כשיטה, הוא תמיד יתקע סכין בגב אנשיו הנאמנים ויתבכיין שהם הפנו לו עורף. הרשימה ארוכה: החל מאביגדור ליברמן וכלה בנפתלי בנט, החל במשה יעלון וכלה באיילת שקד, החל בגדעון סער וכלה ביועז הנדל וצבי האוזר, החל בעוזי ארד וכלה ביוסי לוי. וסליחה עם העשרות ששמם לא הוזכר. נתניהו הוא המקרה הראשון בהיסטוריה של ראש ממשלה שחותר תחת שריו, מנהל שחותר תחת עובדיו. שיטתו היא "סכסך ומשול".

לכל מנהיג יש אנשים קרובים המלווים אותו שנים. לנתניהו אין אפילו אחד כזה. ייתכן שכל עשרות האנשים שמינה - רמטכ"לים, ראשי מוסד, ראשי שב"כ, מפכ"לים, ראשי מל"ל, שרים ויועצים משפטיים - הם רקובים ובוגדניים. אבל ייתכן מאוד שיש אופציה הפוכה. דומה שהדבר היחיד שנתניהו קנה ביושר הוא תיעוב עמוק מצד מי שהיו נאמנים לו.

מר אחימאיר, האם שאלת פעם מה גרם לשמיר לכנות את נתניהו "מלאך חבלה"? הגיע הזמן להזים את שקרי השופרות. נפרדתי מנתניהו בידידות ועם מכתב הערכה גדוש מחמאות שלו אליי, שמפאת כבודו לא חשפתי. אני, בניגוד לכמה מידידיך, לא הפכתי לעד תביעה נגדו, ודאי שלא לעבריין ולעד מדינה. למרות הביקורת הנוקבת שאני מותח עליו, הצבתי לעצמי שני קווים אדומים שלא חציתי, אף שעבר למעלה מעשור מאז נפרדו דרכינו: האחד, לא להתייחס למשפחתו, ולא בגלל שאין למה להתייחס; והשני, לא לספר אפילו סיפור אחד שהתרחש בתקופת עבודתי איתו, והאמן לי שהיה לפחות אחד.

לסיום, אזכיר למי שאמור לדעת מהו הדר בית"רי וכבוד ז'בוטינסקאי - נאמנות למדינה חייבת לגבור על נאמנות לנאשם בפלילים, מאחז עיניים וכריזמטי ככל שיהיה.