על פי תפיסתי הסוציאל־דמוקרטית, ביטחון, חינוך ובריאות חייבים להינתן לכל ללא מבחני הכנסה. לאחרונה אנו עדים לכך שהממשלה החדשה, היא ממשלת השינוי, מנסה לשנות סדרי עולם בתחום החינוך ולהשתמש בסנקציות כספיות כדי לעשות זאת.
הכוונה לבטל את ההנחה במעונות היום לילדים במשפחות שבהן אחד מבני הזוג אינו עובד, שתפגע בעיקר במשפחות חרדיות, אינה במקומה. החינוך לגיל הרך חייב להיות חינם אין כסף, לא בגלל ההורים, אלא בגלל רווחתם העתידית של הילדים.
גילי 0־3 הם הגילים שבהם נקבע הפוטנציאל העתידי של האדם, חילוני וחרדי כאחד, ושלילת יכולתו של ילד חרדי להתחנך כראוי בגיל זה אינה נכונה כלכלית, ואף אינה ראויה מוסרית.
מורי ורבי שמעון פרס אמר, אי שם בשנת 2003, במהלך דיון על קיצוץ קצבאות הילדים על ידי שר האוצר דאז, בנימין נתניהו: “גם ילד חרדי רעב הוא ילד רעב”. במבט היסטורי, הגברים החרדים לא יצאו יותר לעבודה בגלל הקיצוץ ההוא, והעוני והדלות גדלו.
על פי תפיסת עולמם, האברכים מקדישים את זמנם ללימוד תורה כדרך חיים. שינוי אורחות חיים אלו הוא תהליך ארוך. אסור בתכלית האיסור להפוך ילדים לכלי להשגת מטרות של שינוי אורחות החיים של האוכלוסייה החרדית.
חשוב לציין גם כי לצד קיצוצי נתניהו, תעסוקת הנשים החרדיות בשנים האחרונות רק גדלה, כלומר גבר הצורך במקומות במעונות יום ובמסגרות לגיל הרך.
להערכתי, גם הפעם העלאת עלות החינוך במעונות היום לא תוציא אברכים מהכוללים לעבודה, אלא עלולה להשאיר את נשותיהם בבית ולהגדיל את התורים במחלקות הרווחה.
עולה החשש כי השימוש בסנקציות כספיות להשגת יעדים יהפוך אט־אט לבון־טון בממשלה הנוכחית. כך למשל, בימים אלה מנסים להתגבר על בעיית הפקקים בגוש דן באמצעות הטלת סנקציה כספית עם השם המכובס “אגרת גודש”.
בעלי אמצעים ומשתמשי רכב של המעסיק יוכלו להגיע עד למקום עבודתם, תוך מתן התשלום המדובר, ואילו חסרי האמצעים שנוהגים ברכבם הפרטי, ללא החזר הוצאות, ייאלצו להשתמש בתחבורה הציבורית על כל חסרונותיה. הניסיון לשנות הרגלי נסיעה בכוח לא יצלח ויגרום לעיוותים חברתיים גדולים.
מעבר לכך, מי שמתחיל בחינוך ובתחבורה עלול להמשיך לבריאות, ואז אולי תוטל אגרת גודש במרפאות קופות החולים? והאם לא מן הנמנע כי בהמשך נשמע על אגרת סיכון מוגבר ביישובי הגבול? “רוצה כיפת ברזל? שלם עבור השימוש לפי מספר טילי היירוט באזורך”.