לאחרונה התבשרנו כי החל מינואר 2022, תעבור האחריות על מעונות היום ממשרד העבודה והרווחה למשרד החינוך. בכך יושלם תהליך ההכרה בחשיבות הרצף החינוכי, החל מרגע הולדתו של הילד ועד לבגרותו.
התהליך מייצג גם את השינוי שחל בתפיסת המדינה ובעמדתה באשר לתפקיד מעונות היום. אם בעבר תפקידם היה לאפשר להורים להשתלב בשוק העבודה, כיום, לנוכח ההסכמה הרחבה בין החוקרים על כך ש־80% מיכולות המוח מתקבעות עד גיל 3, גוברת המודעות לחשיבות המעונות להתפתחות הילד ולתפקידם הקריטי בעיצוב חיי הילדים ובמימוש הפוטנציאל שלהם.
להעברת האחריות על מעונות היום למשרד החינוך ישנה חשיבות עבור החברה כולה, ועבור הילדים בפרט, אך נדרשים כמה צעדים בשלושה תחומים עיקריים על מנת שהמהלך יוביל לשינוי אמיתי, ולא רק פורמלי ותקציבי. ראשית, על משרד החינוך לדאוג לתשתיות ראויות העומדות בסטנדרט בינלאומי ומהוות סביבה בטוחה עבור הילד. לצד תקינה מותאמת שעל משרד החינוך לאכוף, על מנהלי/ות המעונות ללמוד כיצד להתאים את המעון כך שיאפשר התפתחות ולמידה מיטביים של הילדים. עליהם לדעת כיצד לעצב סביבה לימודית תומכת, לרכוש ציוד ומשחקים תואמי גיל ולארגן חצר מעון בטיחותית שתגרה את הילדים לחקירה ולפעילות.
שנית, יש צורך בכתיבת תוכניות פדגוגיות מותאמות לגיל הרך והטמעתן. היות שכל חודש בשנותיו הראשונות של הילד מאופיין במשימות התפתחותיות שונות, נדרשת תוכנית חינוכית מותאמת בתחומים כגון קידום חשיבה וקוגניציה, פיתוח תקשורת ושפה, הצמחת יכולות פיזיות והרחבת מיומנויות רגשיות־חברתיות. לצד התוכנית הכתובה, נדרשת הבנה עמוקה של הצוות החינוכי כדי להרחיב את התוכניות ולהתאימן בכל שנה להרכב הילדים במעון.
שלישית, יש צורך בהכשרת צוותים רחבה. על צוותי המעון להיות בעלי ידע ספציפי לגבי השנים הראשונות בחייו של הילד ומומחים לתחום. כפי שההתפתחויות הקוגניטיבית, השפתית והפיזית של הילד נסמכות על חשיפה לגרייה מותאמת ותיווך של המבוגר המשמעותי, כך גם ההתפתחות הרגשית והחברתית של הילד נסמכת על יכולות הוויסות של המבוגר המטפל בו. לכן בכל שכבת גיל, לרבות בקבוצת הגיל הצעירה, נדרש צוות מקצועי מומחה בתחום החינוכי־טיפולי בגיל הרך, בעל כלים מעשיים לחשיפה וגרייה, תיווך וויסות, אשר הכשרתו התייחסה הן לתיאוריות התפתחותיות והן לבניית אישיות המטפל־מחנך. ראוי שהצוותים הטיפוליים־חינוכיים יחויבו בהכשרה אקדמית ייחודית לגיל הרך.
המעון מהווה בית עבור הילדים. לכן חשוב להתייחס לסביבה הפיזית שלו, לתכנים שמובאים בתוכניות החינוכיות המיושמות בו ולשותפויות הקיימות בו בין הצוות הטיפולי־חינוכי להורים ולקהילה. עד כה, המשפט "חינוך הילד מתחיל מגיל לידה" לא היה מעוגן בחזון של משרד החינוך או בתפיסת המדינה לגבי חינוך הילד בשנים הראשונות. עכשיו ניתן לשנות זאת.
ד"ר נבו היא ראשת החוג להתפתחות הילד בגיל הרך בראי קהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי; ד"ר שמעוני היא מרצה בחוג.