"Nosedive" הוא הפרק הפותח את העונה השלישית של הסדרה הבריטית "מראה שחורה". הוא מספר על לייסי, שחיה בעולם שבו אנשים מדרגים זה את זה בסולם של 1 עד 5 באמצעות אפליקציה ייעודית בסגנון אינסטגרם. דירוגו של אדם קובע כיצד יתנהלו חייו.
ככל שהציון גבוה יותר נפרשות בפניו יותר אפשרויות, הוא רשאי להשתייך למועדונים הטובים יותר וליצור קשרים חברתיים עם אנשים המדורגים במקום גבוה.
הציון הוא שקלול הרושם שהאדם מותיר במהלך אינטראקציות בין־אישיות, גם אקראיות לגמרי. אדם נתן מבט ארוך מדי במישהי שחלפה על פניו ברחוב, דחף בתור לרכבת, ברכת ה"בוקר טוב" שלו לא הייתה מחויכת מספיק – והדירוג שלו ייפגע.
כמובן שאין כללים ידועים מראש לדירוג, וכל אחד יכול לדרג על פי רצונו. למעשה, אנחנו עדים לעולם שהוא מבחן קבלה מתמשך, שבו האדם נבחן בכל רגע ורגע ונשפט על כל צעד ושעל, מה שכמובן גובה מחיר רגשי כבד.
במציאות הזו כולם מתאמצים להתנחמד זה לזה כדי להעלות את הדירוג, והפרסונה הדיגיטלית שאנחנו מטפחים בעולם הווירטואלי הופכת למציאות. באחת מהסצנות, לייסי, המדורגת 4.2, עומדת מול המראה ומתרגלת חיוכים ספונטניים כדי שייראו אמיתיים.
היא שואפת לגור בשכונת Pelican Cove הנחשקת. דמי השכירות שם גבוהים מדי עבורה, אבל אם תצליח להגיע לדירוג 4.5, תקבל את הדירה בהנחה.
לשם כך היא נפגשת עם מאמן אישי, והם מגיעים למסקנה שהדרך היחידה לשפר את הציון בזמן קצר היא למצוא במעגל החברים שלה אנשים בעלי דירוג גבוה שיסכימו לקדם אותה. הפרק משקף את ההשלכות שעשויות להיות לאובססיה המודרנית לכימות.
אנחנו חייבים לפקוח עיניים ולהבין שמציאות סינתטית זו כבר כאן. הטכנולוגיה שאנו כה קשורים אליה מעירה לחיים את המרכיבים האפלים ביותר שבאדם ומקרינה אותם אלינו בחזרה.
הסגידה לתהילה, לפרסום, לחיצוניות, לכימות של הערך העצמי, להשוואה הבלתי פוסקת לאחר, להדבקת תוויות לאנשים בלי להכירם - כל אלו נעשו לאלמנטים בלתי נפרדים מהתרבות שלנו, ואם לא ניתן לכך את דעתנו כעת, אנו עשויים להתעורר בנקודת האל חזור.
משיחותיי עם בעלי עסקים למשל עולה שרבים מהם נמנעים מלהסגיר את האוריינטציה הפוליטית שלהם ברשתות; אנשים מפתחים שיחה מאולצת עם נהג אובר כדי להעלות את דירוג הנוסע שלהם; משתמשים מקליקים לייק לאחרים כדי לקבל לייק בחזרה, סופרים באובססיביות את מספר הלייקים על תמונה חדשה שהעלו, ומייחסים את כמות העוקבים להצלחה בעידן הדיגיטלי.
# # #
אין צורך להרחיק כדי להבין שאין זה חלום בלהות או דמיון אומנותי. למעשה, העולם שאנחנו מתארים כ"דיסטופי" הוא מציאות שרירה בסין, המרושתת בלמעלה מ־170 מיליון מצלמות רחוב המאפשרות מעקב אחר כל אזרח במדינה.
מערכת הדירוג החברתי שמיישמת הממשלה בהדרגה כוללת טכנולוגיות זיהוי פנים, זיהוי ביומטרי, זיהוי קולי, נתוני GPS ואפילו יכולת לזהות אנשים על פי סגנון הליכתם.
מערכת הדירוג הסינית מעניקה לאזרחים ציון על פי שלושה מדדים עיקריים: מדדים פיננסיים (למשל, תשלומי מס הכנסה ועמידה בפירעון הלוואות); מדדים חברתיים (למשל, התנהגויות כגון אי־ציות לחוקי התנועה, טיול עם הכלב ללא רצועה ועישון במקומות אסורים); ומדדים שנאספים מהרשתות החברתיות (למשל מספר החברים, או מידת החיוביות בפוסטים שמתפרסמים, כאשר פרסום פוסטים ביקורתיים כלפי המשטר מסכנים את המשתמש בדירוג נמוך).
במילים אחרות, אם אזרח החמיץ תשלום משכנתה אחד או שניים, נתפס בנהיגה במהירות מופרזת, ופרסם פוסט הלועג למושל המקומי – סביר להניח שהדירוג החברתי שלו נמוך וחייו נתונים לאיסורים ומגבלות – החל מפעולות יומיומיות בסיסיות ועד לקביעת העתיד שלו ושל ילדיו בתעסוקה ובהשכלה.
מערכת הדירוג החברתית בסין נשענת לא רק על התנהגות ואינטראקציות, אלא גם על מעגלים חברתיים. בילוי עם אנשים בעלי דירוג נמוך עשוי לפגוע בדירוג.
מנגד, לאזרחים בעלי דירוג חברתי גבוה מעניק הממשל תמריצים כגון הזמנת חדר במלון ללא פיקדון, גישה קלה לטיפולים רפואיים, הטבות מס, הקלה בשכירת רכב יוקרה ועדיפות במחלקה ראשונה במטוס וברכבת. הדירוג בסין נהפך לחלק בלתי נפרד מהסטטוס החברתי, ועדות לכך ניתן לראות ברשתות החברתיות ובאתרי היכרויות, שם הסינים משתפים בציון הגבוה שקיבלו.
לאחרונה נכנסו לתמונה חברות פרטיות המציעות מערכות דירוג משלהן, כגון ענקית הקמעונאות עליבאבא, שהזרוע הפיננסית שלה השיקה את Sesame Credit.
זו אומנם מערכת שנועדה לקבוע את דירוג האשראי של הלקוחות, אבל בפועל משפיעה גם על מיקום באתרי שידוכים ואפילו על תהליך קבלת ויזה למדינה זרה.
הדירוג משקלל גם את אופי הרכישות, כאשר רכישת פריטים המצביעים על אחריות חברתית כגון חיתולים מעלים את הציון, ואילו רכישת משחקי וידיאו פוגעת בו.
במקביל, גם ממשלות עירוניות ומחוזיות בסין החלו לפתח מערכות קרדיט אשר משקללות שלל פרמטרים: האם התושב מפריד זבל? האם תועד חוצה באור אדום? האם הוא מבקר את הוריו הקשישים?
הדירוג האישי בסין חשוף לרשויות הממשלה, לחברות מסחריות, לתחבורה הציבורית ולמעסיקים. כדי לשפר את דירוגו, האזרח נדרש לבצע פעולות מסוימות, כמו למשל לתרום דם, להתנדב או לתרום למטרות טובות. אפילו בעת נסיעה ברכבת מתזכרים במערכת הכריזה כי "התנהגות לא הולמת עלולה לפגוע בקרדיט החברתי".
# # #
ניתן היה לפטור את העניין בטענה שאלה הם תרחישים שיכולים להתקיים רק בדיקטטורה. אולם ניצנים שלהם כבר קיימים בדמוקרטיות מערביות, ואם הם ישווקו להמון בצירוף הטבות נלוות, קרב היום שבו נסכים לוותר על עוד פיסת פרטיות וחירות לטובת הטבות מסוימות. במילים אחרות, צמיחה של דיקטטורה במסווה של משחק חביב שמבטיח הטבות.
שיטות הדירוג שמתבססות על מעקב ואיסוף מידע הולכות ומתרחבות בצעדי ענק. לצד הדירוגים המוכרים שכבר קיימים באפליקציות שונות כגון אובר, Ebay או Airbnb, צומחות אפליקציות דירוג רחבות יותר, ובהן Peeple שהושקה במרץ 2016, ומאפשרת לכל משתמש לכתוב חוות דעת על שכניו, מנהליו, מוריו ואפילו על בני הזוג שלהם.
המשתמשים חייבים להזדהות בשמם האמיתי, ויכולים לחוות דעה על כל אדם מן ההיבט המקצועי או האישי, ואפילו לדרג בן זוג פוטנציאלי בתום דייט. יישום אחר, Klout, מעניק למשתמשים ציון לפי מידת ההשפעה שלהם ברשתות החברתיות (לייקים, תגובות, ציוצים מחדש ועוד), וכבר יש שמצרפים ציון זה לקורות החיים שלהם.
לא רחוק היום שבו לדירוגים ולתגובות שלנו ברשתות החברתיות יהיה ערך גם מחוץ לאפליקציות עצמן. מגייסות ומנהלות משאבי אנוש בארגונים סיפרו לי בראיונות שקיימתי כי הן בודקות את פרופיל הפייסבוק והלינקדאין של המועמד לפני ההחלטה אם לפנות אליו, ובמקרים רבים מועמדים לא עוברים את הסינון הראשוני - כך שאנו עושים שימוש אקטיבי במערכת דירוג אישי יותר מכפי שאנו רוצים להודות.
לא קשה לדמיין עולם שבו בעל דירה יעדיף להשכיר אותה למי שזוכה בהמלצות טובות ברשת, או אפילו למי שיש לו יותר עוקבים באינסטגרם.
אף על פי שקשה לנו לתפוס זאת, המציאות המוצגת ב"מראה שחורה" אינה שונה לחלוטין במהותה מהמציאות של חיינו – אנחנו כבר בחצי הדרך לשם.
חלקים מהטור לקוחים מהפרק הראשון בספרה של ד"ר מרגלית, "עיצוב התודעה"
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה