סיסמאות המבשרות על אוטונומיה ניהולית ופדגוגיה חדשנית לא משנות את העובדה שבעוד פחות מחודש האחריות לרווחת הילדות והילדים של כולנו תימצא פעם נוספת בידיהם של מנהלי ומנהלות בתי הספר. האחריות על המוסד החינוכי ועל כל המתרחש בתוכו מוטלת על כתפיו של מנהל המוסד החינוכי.
מראשית מרץ 2020, עם פרוץ מגיפת הקורונה, הפך העולם כפי שהילדים שלנו חווים אותו למאיים ובעל פוטנציאל לסכנה בריאותית ממשית. ההתנהגויות הטבעיות להתפתחותם של הילדים שלנו הוגבלו או נאסרו.
שנה וחצי של קמפיינים תקשורתיים הדגישו את הצורך של הילדים לשמירת מרחק מהסבים והסבתות שלהם, איסורי התקהלות וחובת שמירה על ריחוק חברתי מהחברות והחברים שלהם.
כתוצאה מהסגרים, הבידוד והיעדר שגרה לימודית, כבר מעל שנה וחצי שמוסדות החינוך, הרווחה ובריאות הנפש חווים עלייה חדה במספרי הילדים החווים חרדה, דיכאון, הסתגרות ובדידות. התנהגויות סיכוניות בקרב בני נוער הופכות שכיחות יותר.
גם אנחנו, ההורים, חווים במשך תקופה ארוכה מדי תחושות משתקות של חשש, פחד וחרדה. המסרים היומיומיים שאליהם נחשפים אנו וילדינו מלחיצים, מפחידים ומעוררי חרדה מתמדת.
יש הטוענים שבשל התפרצות הגל הרביעי של הקורונה, מוטב אולי לדחות את פתיחת שנת הלימודים, ואף דווח שמשרד החינוך שוקל זאת – מה שהוכחש על ידי שרת החינוך.
בכל מקרה, לטענתי, למען בריאותם הנפשית של הילדים, חייבים לפתוח את בתי הספר בספטמבר הקרוב. מחיר השבתת מערכת החינוך יקר לאין ערוך מהסכנה לבריאות הציבור.
ילדינו הם העתיד. אין ספק כי ישנו הכרח להגן על אנשי החינוך, וישנן אינספור אפשרויות למציאת פתרון עבור המחנכים והתלמידים המצויים בסיכון. ללא בתי ספר מתפקדים, המשק אינו יכול לתפקד.
2.5 מיליון ילדים היוצאים מבתיהם כל בוקר לגני הילדים ולבתי הספר הם הכוח המניע החשוב ביותר לשמירת החיים של כולנו, ליציבות הכלכלה ולמסלול חזרה לחיים לצד הנגיף. פתיחת מערכת החינוך כסדרה היא הדבר הטוב ביותר עבור המשק, הילדים ועבור המשפחות שלנו. עלינו לחזור לבסיס אחריותנו כאנשי חינוך – לדאוג לקהילות שלנו.
אנשי החינוך משמשים קו הגנה המופקד על חיזוק החוסן הנפשי של התלמידים. עלינו לעשות הכל כדי להכיל את הילדים במסגרות החינוך ולחזק את השיבה לחיים נורמליים.
לאחר שנה וחצי קשות ומבלבלות, עלינו להעצים את החוסן הפנימי שלהם ולסייע להם בהתמודדותם עם הכאוס הסובב את כולנו. כדי שנוכל לתפקד באופן מיטבי, חייבים לאפשר אוטונומיה ניהולית אמיתית לאנשי החינוך.
המורים יכולים לשמש ככוח מתווך, מנרמל ומעצים עבור הילדים של כולנו. בכוחם של המחנכים להפוך את הכאוס הנוכחי למציאות קיימת שעמה ניתן למצוא דרכי התמודדות. לשם כך צריך לתת אמון באנשי החינוך.
כדי שמערכת החינוך תוכל לפעול כסדרה יש לשחרר את בתי הספר, גני הילדים, המורים והמורות מכבלי העיסוק בטפל ולאפשר להם לחנך ולבצע את תפקידם וייעודם כפי שהם יודעים לעשות באופן הטוב ביותר.
הכותב הוא מנהל קמפוס אנקורי פתח תקווה