לפני עשרות שנים מערכת המשפט בישראל ירדה ממסילות הצדק ומאז היא מאוד מתקשה לשוב למסילות אלה.
לאחרונה התבשרנו כולנו כי על סגנית שר הפנים לשעבר, ח"כ לשעבר פאינה קירשנבאום, נגזרו עשר שנות מאסר בפועל על קבלת שוחד, הלבנת הון, עבירות מס ומרמה והפרת אמונים. זהו בהחלט גזר דין יוצא דופן בחומרתו, וההסבר לו הוא כי אנו מעוניינים לייצר הרתעה אמיתית ונוקבת מפני מעשי שחיתות במגזר הציבורי.
אבל אז נשאלת השאלה: אם אנו מטילים גזר דין כה חמור כדי ליצור הרתעה מפני ביצוע עבירות פליליות בעתיד בתחום השירות הציבורי, האם אין מקום שנטיל גם גזרי דין חמורים לשם יצירת הרתעה מפני ביצוע עבירות ההורגות אדם? האם ההגנה על החיים היא כל כך חסרת ערך בעינינו עד שאלמנט ההרתעה מאבד מחשיבותו?
הגישה הפסולה הזו באה לביטוי מוקצן בעבירות תנועה. דומה שאיזה ערפל ערכי וכסות היפוקריטית מוזרה עוטפים אצלנו את עבירות התנועה הגורמות להריגת אדם, כאילו היו אלה עבירות פחותות בחשיבותן.
לפני כ־40 שנה שופט שלום בבית המשפט בפתח תקווה לא גזר אפילו יום אחד של מאסר בפועל על נהג צעיר שעלה על מדרכה וקטל את חייהן של שני פעוטות. השופט כעס על כך שההורים של שני הפעוטות הפריעו במהלך המשפט. בשנת 2001 השופט מנחם נאמן, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, חרג מסמכותו והציע לארבעת הילדים שנהג צעיר הרג את הוריהם - לסלוח לאותו נהג. כאילו מדובר היה באדם קדוש או אחד מגיבורי ישראל, בעוד שהעבריין הוא בחור צעיר שקיבל זה מקרוב רישיון נהיגה כשהוריו מציעים לו מכונית יוקרה לנהיגה ברחבי חיפה.
קו זה של זלזול בחיי אדם התקבע בחשיבה של שופטי ישראל, ואפילו הקצין, שכן הפליא לעשות כבוד השופט, סגן נשיא בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל אביב, עופר נהרי. הוא גזר ארבעה חודשי מאסר בפועל על נהג שהרג אישה קשישה בתוך מעבר חציה. כדאי לשים לב, אין זו תאונה רגילה של רשלנות. החוק מחייב כל נהג להאט כשהוא מתקרב למעבר חציה, להתבונן היטב לסביבותיו, ורק כשהוא בטוח שמעבר החציה פנוי - להמשיך בנסיעתו.
מנגד, מסתבר שמערכת הצדק שלנו רגישה ולעתים מגינה דווקא על רוצחים. החוק מטיל מאסר עולם על מי שביצע מעשה רצח. אבל משרד המשפטים הרחום שלנו מקצר אוטומטית את מאסר העולם ל־25 שנה לגבר ו־20 שנה לאישה, ומוסד החנינה של נשיא המדינה פועל כמכבש דפוס המאשר חנינות אלה. מתקופת מאסר קצרה זו יורד שליש על שום שהרוצח התנהג התנהגות טובה, ובני המשפחה של הנרצח צפויים לראות את רוצח בן משפחתם מתהלך ברחובות העיר 17 שנה לאחר מעשה הרצח.
אך לא די בכך. מערכת הצדק שלנו שואפת גם להגן על פושעים בזמן שבו מבוצעת העבירה. אריה שיף אשר ירה בעבריין בעת שהעבריין גנב את מכוניתו, הועמד לדין. מה זה אומר? זה אומר שאנחנו מעניקים חסינות לפושעים. מבטיחים להם שלא יאונה להם כל רע במהלך ביצוע הפשע ושוללים בפועל מהחקלאים ומאחרים, שרכושם נשדד, את האפשרות להגן על עצמם; שכן איך הם יכולים להיות בטוחים שכשהם יורים באדם הגונב את מכוניתם - שהם לא יגרמו למותו?
הגיעה השעה שמשרד המשפטים יקים ועדה ציבורית שתבחן היטב איך מערכת המשפט שלנו נוהגת בכל הקשור בהגנה על החיים ובמאבק של תושבי המדינה בהגנה על עצמם ועל רכושם. הנורמות הקיימות היום הן פסולות ופוגעות באינטרסים החיוניים ביותר של החברה.