גם בימים אלה של מתח ואי־ודאות, כשהשיח הציבורי מתרכז בקורונה, בפוליטיקה ובאירועים ביטחוניים, אסור לשכוח את ענייני היומיום וסוגיות המשפיעות על החיים ברמה האישית והלאומית. כדאי לתת את הדעת להתנהלות הרצויה של העובדים והמועסקים בכל מגזרי המשק בימי שגרה נטולי מתח שעוד יגיעו, ולא לעסוק רק בהתמודדות עם תחלואי השעה.

הנטייה האובססיבית של עובדים רבים במחוזותינו לעבודה סביב השעון במקום העבודה ובבית כשגרה, הפכה למציאות גורפת. ממצאי המדד השנתי "החיים הטובים יותר" של מדינות ה־OECD בעשור האחרון, מצביעים על כך שאנשים בישראל עובדים הרבה יותר מהממוצע. נתון זה מהווה חומר למחשבה, לנוכח העובדה שלפי דוח אחר האפקטיביות והפריון בישראל נמצאים בתחתית דירוג המדינות האמורות. מעניין גם שלפי אותם נתונים, המדינות שבהן עובדים פחות שעות הן המדינות שבהן התפוקה גבוהה יותר, ושתוצר גבוה ואיכותי אינו תוצאה של שעות עבודה ארוכות, אלא של עבודה יעילה. זהו לקח חשוב גם לנבחרינו בממשלה ובכנסת, הידועים בציבור כחובבי ישיבות בלתי נגמרות עמוק לתוך הלילה.

פריון עבודה לאומי גבוה נובע מההכשרה, מהכישורים האישיים הרלוונטיים, מהרמה המקצועית ומהפרודוקטיביות של כל עובד, כמו גם מהנהגת טכנולוגיות מתקדמות ולא מהוספה מוגזמת של שעות עבודה.

צמצום שעות העבודה יגביר את הזמן הפנוי לקניות, יתרום לגידול בצריכה וייתן זריקת עידוד לעסקים ובד בבד יביא גם לחיסכון במשאבי אנרגיה במקומות העבודה – חימום בחורף, מיזוג אוויר בקיץ, תאורה ועוד. הפחתת שעות העבודה של העובדים בישראל, שחורגות מהממוצע במדינות המפותחות, תביא לשיפור משמעותי באיכות החיים ולפיצוי נאות על הנזקים, המתח ועוגמת הנפש הנגרמים בימי הסגרים שהיו ואולי עוד יהיו.

ייוותר לנו זמן רב יותר למשפחה, לילדים, לחיים החברתיים, לחיים הקהילתיים ולמעורבות אזרחית ובתוך כך לסיפוק, להפחתת לחצים ולהעלאת מדד האושר.

האם מישהו הוכיח שהתופעה שבה עובדים מקדישים שעות מופרזות לעבודה – המכונה "עבדות מודרנית" בצדק - והמחירים הגופני והנפשי הכרוכים בה מוצדקים? האם מישהו הוכיח שהרעפת פינוקים בעבודה (חדר כושר, ארוחות גורמה ועוד) מעלה את התפוקה ואת כושר העבודה והריכוז של העובד בשעות הערב המאוחרות לאחר שעות עבודה רבות?

נכון, ישנם פיתויים להישאר בעבודה בשעות לא שגרתיות (מכונית צמודה, תגמול נאות וכך הלאה), אך האם עלייה בהכנסה שקולה כנגד הידרדרות וכרסום באיכות החיים? מספר שעות העבודה אינו חזות הכל ובוודאי אינו הגורם המכריע לשגשוג כלכלי ברמת הפרט וברמה הלאומית.

דווקא במדינה שרבים מתושביה חיים במתח ביטחוני, בלחצים כלכליים, בתחושת היעדר צדק חברתי ובאי־שביעות רצון מנבחרי הציבור, יש חשיבות מרובה לפינוי זמן איכות לצרכים האישיים, המשפחתיים והחברתיים, שעשויים גם להגביר את שיתוף הציבור ואת מעורבותו בתהליכים הדמוקרטיים. 

הכותב הוא חבר הנהלת תנועת "אומץ" וכיהן כיו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי וכמנהל המרכזים הפדגוגיים במשרד החינוך