כצעד נגדי לנשיא לשעבר טראמפ, שהעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים ובכך הכיר בה כבירת מדינת ישראל היהודית – הולך הנשיא ביידן לכיוון הנגדי: הוא רוצה להקים מחדש את הקונסוליה הפלסטינית – צעד שפירושו הוא הכרה באינטרס המדיני של הערבים בעיר עצמה. זהו ניסיון נואל להחזיר את ההיסטוריה לאחור ולהסיג את מדינת ישראל למצב של מלחמה מתמדת על העיר.
את זה עושה ביידן, איש המפלגה הדמוקרטית ומי ששימש כסגנו של אובמה בתקופת נשיאתו. לתפיסתי ביידן הוא מהדורה נוספת של אובמה, האיש שרמס את הליברליזם האמריקאי האמיתי וקידש את ססמת "התקינות הפוליטית" הנותנת העדפה לאלה שלא באמת בנו את אמריקה, אלא למהגרים.
בכך הושם קץ לליברליזם התמים שהתמקד בחופש הדעה והדת, והחל תהליך מזעזע של השלטת דעות אחידות, "פרוגרסיביות" כביכול, המזכירות לי את שיטות המפלגות הקומוניסטיות בברית המועצות של לנין וסטלין, כאשר לחשוב אחרת מן התקינות הפוליטית של המשטר הפך לעבירה פלילית.
העולם היום עומד משתאה מול אמריקה החדשה, האחרת, שנדמה שגם היא מענישה את מי שמעז להביע עמדות נגד התקינות הפוליטית שהשמאל מכתיב.
דלדולה של הרוח באמריקה – כפי שפרופ' אלן בלום הגדיר זאת – מסכן את חופש הדעה והדיבור שם, והציונות סובלת מזאת ראשונה, כפי שתמיד קורה עם האנטישמיות העולמית שפושטת ולובשת צורה, אך נשארת אנטישמיות. זה מה שקורה עכשיו בקשר לירושלים מצד הממשל של אובמה־ביידן.
כידוע, הנשיא הדמוקרטי הארי טרומן היה הראשון שהכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים השבים אליה לאחר אלפיים שנות גלות כפויה ומלחמת איתנים נגד המעצמה הרומית שעוצמתה עלתה אז על העוצמה המאוחדת של ארצות הברית, סין ורוסיה יחדיו.
כאשר ב־1956 נאצר סגר את תעלת סואץ והכריז על הלאמתה, נאלצה מדינת ישראל לחבור לצרפת ולבריטניה במלחמה נגד מצרים לפתיחה מחודשת של התעלה.
נאצר נכנע לדרישות המערב ולנשיא אייזנהאואר הרפובליקני, אך המשיך למנוע כניסת כלי שיט ישראליים. על כך כתב הארי טרומן בזיכרונותיו שפורסמו ב־1989 על ידי בתו מרגרט כי ההתעלמות מהאינטרס הישראלי מצדו של אייזנהאואר ושר החוץ שלו פוסטר דאלס – מהווה "הונאה" וסיים: "שהרי אני הכרתי במדינת ישראל ב־1948, בניגוד לעצת מזכיר המדינה שלי, ג'ורג' מרשל, ולא היה אכפת לי מה הערבים יגידו".
בניגוד להארי טרומן הדמוקרט, שראה בהחזרת זכויות העם היהודי למולדתו ההיסטורית דבר המחייב את אמריקה – ביידן הולך בכיוון המורשת של אובמה ביחס לישראל.
יוזמתו הדיפלומטית לפתיחה מחודשת של קונסוליה אמריקאית במזרח ירושלים מהווה אנומליה בינלאומית שישראל חייבת להתנגד לה בכל כוחה. הממשל האמריקאי בתקופת טראמפ סגר את הנציגות הקודמת של ארצות הברית שם עוד במרץ 2019, ואילו ביידן רוצה לחדש את חייה, ובכך לשדר לעולם שירושלים אינה רק בירת מדינת ישראל.
מה היה אומר הדמוקרט הדגול ביידן אם ישראל הייתה פותחת שגרירות או קונסוליה בוושינגטון, המיועדת לאוכלוסייה המקסיקנית או הקובנית שחיה בארצות הברית? האם "הניו יורק טיימס" ו"הארץ" לא היו מתנפלים מיד על ממשלת לפיד־בנט שעושה פרובוקציה לארצות הברית?
הכוונה של ממשל ביידן מהווה בפירוש פרובוקציה נגד מדינת ישראל. בכך ביידן מוכיח שהוא הולך בדרכי קודמו. גם אובמה וגם ביידן מתייצבים לטובת הערבים.
נדמה שכוונתו של ביידן היא לייצר ערביזציה של ירושלים בכך שהוא דורש לפתוח בתוכה נציגות לפלסטינים. זאת כוונה שאינה הולמת בעלת ברית היסטורית ומנטלית למדינת ישראל.
יש לקוות שראש הממשלה ושר החוץ שלנו יצליחו לשכנע את ביידן לוותר על רעיון הקמת הקונסוליה לערבים בירושלים. אם לא יצליחו בכך, עליהם מיד להתפטר ולהכריז על בחירות חדשות כדי לתת סיכוי לנתניהו להצליח, כפי שהצליח בעבר לשכנע את טראמפ ואת הקונגרס.