למרות מאמצים וכספים שמושקעים בתהליך, ארגונים רבים לא מצליחים, ואף נכשלים בקידום השוויון המגדרי בקצב הנדרש וביצירת התנאים להצלחת נשים. ניתוח המהלך האסטרטגי של הוועד האולימפי הבינלאומי לקידום שוויון מגדרי בספורט יכול ללמד את הארגונים העסקיים כיצד ניתן לקדם גיוון.
האולימפיאדה בטוקיו הייתה חגיגה של ספורט שוויוני. חגגנו, לצד מדליית הזהב של ארטיום דולגופיאט, את מדליית הזהב של לינוי אשרם, את מדליית הארד של אבישג סמברג ואת המדליה הקבוצתית בג'ודו, יחד עם הישגים מרשימים של ספורטאיות נוספות. מה שנראה לנו כמהלך טבעי, היה בפועל תוצאה של מהלך מתוכנן בקפידה לקידום אסטרטגיה אולימפית לשוויון מגדרי בספורט.
בראשית האולימפיאדה, בשנת 1896, נשים לא הורשו להשתתף, כי האולימפיאדה נתפסה כשיר הלל לגוף הגברי. בנוסף, חשבו שההשתתפות בתחרויות, כגון ריצת המרתון, תפגע בבריאות הנשים וביכולתן ללדת. מאז עברנו כברת דרך.
בטוקיו היינו עדים לשינוי משמעותי ביחס לנשים בספורט. שינויים אלו הם לא יד המקרה, אלא מדיניות מכוונת של הוועד האולימפי הבינלאומי בהנהגת יו"ר הוועד תומאס באך.
כבר בפתיחת המשחקים, כולנו צפינו בהתרגשות בנשיאת הדגלים המשותפת של נשים וגברים מכל מדינה. בהמשך, בהתאם לחזון, 49% מהמשתתפים השנה במשחקים היו נשים. זאת האולימפיאדה המאוזנת ביותר מראשית המשחקים האולימפיים.
בנוסף, אחד השינויים המרשימים והמרגשים ביותר היה המשחקים המשותפים לנשים וגברים. משחקים מעורבים אלו היוו דרך יצירתית להגביר שוויון בספורט.
הוועד יזם אותם מתוך הבנה כי כשמתחרים יחד, כקבוצה, לצורך מטרה משותפת, זה מגביר שוויון. כזכור, בתחרות הג'ודו של הקבוצה המעורבת השתתפו שלושה גברים ושלוש נשים, ולשמחתנו המשלחת הישראלית זכתה במדליית ארד.
הנהגת הוועד האולימפי הבינה שיש חשיבות לא רק למספרים, אלא גם למתן נראות מאוזנת לספורטאיות. לצורך כך הם ערכו שינויים בלוח הזמנים של האירועים והקפידו לשבץ את הנשים בזמני שידור מועדפים, של צפיית שיא, ולתת להן חשיפה תקשורתית זהה.
הוועד האולימפי יצר גם מתווה של פרקטיקות פעולה לגופי התקשורת המסקרים את המשחקים, שבהן נקבע כיצד להציג באופן מכבד נשים וגברים, למשל שימת דגש על השפה, הדימויים וצורת הצילום, ככלי לשינוי חברתי. בין היתר הודגש כי יש להימנע מלומר "היא שחתה כמו גבר" או "היא המייקל פלפס הבא", ולתת העדפה ל"היא אתלטית יוצאת דופן"; או יש להימנע מלדווח ש"הולך להיות קרב חתולות", ובמקום זאת לומר: "הולך להיות מאבק מאתגר בין מתחרות חזקות".
ההנחיות על הייצוגים הוויזואליים כללו בקשה לצלם נשים בצורה אקטיבית ולא פסיבית, להימנע מתמונות סקסיסטיות, לא להתמקד במראה ובלבוש, ובאופן כללי לא לחזק סטריאוטיפים, אלא להציג גם נשים וגם גברים כחזקים, כאלגנטיים וכרגשיים. מכלול מהלכים אלו גרם ליותר נשים לצפות בתחרויות האולימפיות השנה בערוצים השונים.
מה שראינו על המרקע היה חגיגה של הישגים מעוררי השראה וספורט שווה. לארגונים עסקיים, שמתמודדים בימים אלו עם האתגר של קידום שוויון מגדרי, יש הרבה מה ללמוד מהמהלכים של הוועד האולימפי.
הכותבת היא ראשת המגמה החברתית־ארגונית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר־אילן וחברה בוועדה לשוויון מגדרי של הוועד האולימפי בישראל