להגיד שהעולם בוער, והכל אבוד, זו כנראה הגזמה, אבל לצעוק שאנחנו בשעת חירום אקולוגית ושעתיד הילדים שלנו תחת איום ממשי זו המציאות כהווייתה. 50 מעלות בסיציליה האיטלקית ובוונקובר הקנדית, שיטפונות שמקפחים חיי אלפים, קרחונים נמסים לאוקיינוסים, ושריפות ענק בקליפורניה, באוסטרליה, ביוון, בטורקיה ובישראל.
ולצד זה, מיליונים ברחבי העולם נעשו פליטים או נאלצו לעזוב את מקומות מגוריהם בגלל תהליכי מדבור ומשאבי טבע מזדהמים ומתכלים. עוד נוסיף לכך שדוח מדעי אחד אחרי השני מצביעים על כך שההסלמה במצב היא במידה מכרעת פרי מעשה ידינו ותוצאה ישירה של החמדנות הכלכלית של התאגידים הגדולים ושיתוף הפעולה המופקר של הממשלות איתם. את המחיר ישלמו הילדים שלנו – עקדת יצחק גרסת המאה ה־21.
אבל לא רק ההתחממות הגלובלית והרס משאבי הטבע מאיימים על עתיד ילדינו. בשנים האחרונות היינו עדים לקריסת מערכות חברתיות שזה שנים מספקות לנו איכות חיים נאותה וקיום בכבוד, וספק אם ימשיכו באיתנותן כדי לאפשר את הטוב הזה גם לדורות הבאים.
משטרים דמוקרטיים מידרדרים להנהגות פופוליסטיות וסמכותניות, ולאחרונה אף חזינו בהשתלטות אנשי העליונות הלבנה על גבעת הקפיטול בארצות הברית.
טראומה קשה סופגת גם מערכת הצדק החברתי ושוויון ההזדמנויות, כאשר הפערים הכלכליים גדלים ורק בימי הקורונה היינו עדים לעשרות מיליארדים שהרוויחו הטייקונים הגדולים לעומת עשרות מיליוני אנשים שנדחקו לשוליים של עוני ומצוקה.
מי שעוד מסכנות את בריאותם והתפתחותם של הילדים הן תעשיית הבידור ותוכניות הריאליטי שדוחקות לשוליים כל כבוד כלפי השכלה רחבה ותרבות רצינית, מגיפת ההשמנה והפגיעה בחוסן הגופני והנפשי, וההתמכרות לתרבות המסכים ולטכנולוגיה הדיגיטלית.
המענה הנדרש לאיומים הללו ברור וידוע: אימוץ מדיניות כוללת של קיימות אנושית וסביבתית כדי להבטיח את עתיד החברה האנושית והסביבה הטבעית; כדי שלילדים שהולכים היום לבית הספר יהיה מחר.
כאזרחים מעורבים כולנו צריכים להפעיל בעניין זה לחץ על הפוליטיקאים, אבל מנקודת המבט של עתיד ילדינו ההובלה צריכה להיות בידיים של משרד החינוך. עם כל הכבוד למיומנויות הכלכליות והדיגיטלית של המאה ה־21, עלינו לטפח בילדים כישורים הרבה יותר חשובים.
עלינו לצייד אותם בתובנות, ברגישויות וביכולות שיאפשרו להם לנהל בחוכמה את חייהם ולהבטיח לעצמם איכות חיים נאותה והגנה ראויה על אמא אדמה. הון כלכלי, עוצמה טכנולוגית וכוח צבאי לא הועילו במאה ה־20 ולא יועילו במאה ה־21, כאשר השקפת העולם מעוותת וסולם הערכים פגום.
בהנחה שאין לנו דבר יקר יותר מעתיד ילדינו ונכדינו, זה הזמן לבנות יחד עם משרד החינוך תוכנית כוללת של חינוך ערכי שמתמקדת בקיימות סביבתית וחברתית: קיימות שמשדכת את האחריות לכבוד האדם ולקיום בכבוד לכל יחד עם ראיית הטבע לא כרכוש לבעלות, אלא כקהילה לשייכות.
עלינו ללמד את הילדים לחיות עם אחרים ולא על חשבון אחרים – גם בחברה האנושית וגם בסביבה הטבעית. עלינו להרחיב את הדאגה ל”נפש בריאה בגוף בריא” אל “חברה בריאה בטבע בריא”.
וברוח המסורת היהודית, הדאגה לשלום הילדים צריכה להחזיר אותנו אל האידיאל המלא ביותר של שלום, כפי שניסח זאת חתן פרס ישראל אבי רביצקי: שלום של “ביטחון, רווחה, רגיעה ושגשוג”; שלום של “הרמוניה ברוכה במישורים השונים של הגוף והרוח”.
הכותב הוא ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים