נשיאה של מצרים א־סיסי החליט לאחוז את השור בקרניו ולפעול להדברת תופעת ההטרדות המיניות בארצו. ההטרדות נהפכו למכה לאומית. קודמיו של א־סיסי עשו מעט כדי להפסיק את התופעה או שטיפלו בה בהססנות. לא פעם אחת ולא שתיים ראינו בתקשורת המצרית הכתובה והוויזואלית איך בני תשחורת צובטים את עכוזן של סטודנטיות באוניברסיטאות או ברחוב הומה אנשים או בכל מקום אחר. זה נהפך לתחביב של בני הנוער. כמי שחי בקהיר וראה את התופעה מקרוב, חשתי אי־נוחות. מעשי הנערים היו מלווים בצחקוקים של המטרידים. הם לא חששו מכלום. במקום להתערב, המשטרה נתנה להם לפעול ולא עשתה דבר. צעירות התלוננו, אך התלונה שלהן נשארה כקול קורא במדבר. אחרות אף קיבלו עונש על שהתלוננו. כולם היו מודעים למגיפת ההטרדות, אבל גם ידעו שהשלטונות לא ינקטו צעדים חריפים כדי למנוע את התופעה. פשוט חיו עם הבושה.
כעת, א־סיסי המחפש בכל הזדמנות להביא שינוי ולהיטיב עם עמו, אישר בימים האחרונים חוקים חדשים הכוללים עונשים נגד הטרדות מיניות, מילוליות או מעשיות. על פי אמות המידה של מצרים, אבל לא רק, החוקים שאושרו הם דרקוניים. כך, למשל, מי שייתפס מטריד, בגלוי או בהסתר, מילולית או מעשית, דינו ארבע שנות מאסר בפועל וקנס של 200 אלף לירות מצריות (13 אלף דולר). אם יחזור על מעשיו, ישב שבע שנים בבית הסוהר, והקנס יוכפל.
לפי שעה, לא רואים בתקשורת התייחסויות נלהבות להחלטות הנשיא בסוגיה ידועה לכולם, שמדאיגה את כולם. ברור שהמבחן יהיה ביישום החוק ובהרתעת המטרידים. התופעה תפחה לממדים ענקיים אחרי מהפכת האביב הערבי. לפי סקרים פנימיים, וגם של האו”ם, כ־80% מנשות מצרים חוו הטרדה בחייהן. העיתונאית פרידה אל־שובשי מאשימה את התנועה האסלאמית ״אל־ווהאביה״ שנכנסה למצרים בשנות ה־70 בכך שתרמה להתרחבות תופעת ההטרדה בגלל תפיסת עולמה בנוגע לנשים. אל־שובשי מציינת עובדה היסטורית נכונה: בשנות ה־60 נשים לבשו בגדים קצרים וחצאיות, ובכלל לא הייתה מכת הטרדה.
המתקפה המינית על כתבת CBS, לארה לוגן, שסיקרה את מאורעות המהפכה והפלתו של מובארק, העלתה לסדר היום הציבורי את דחיפות הטיפול בסוגיה. אם כן, א־סיסי קיבל החלטה נכונה, אך מעט מאוחר מדי. נראה אם ההרתעה תפעל.
אולי כדאי שא־סיסי ישלח לטליבאן באפגניסטן את נוסח החוקים החדשים כדי ללמדם שיש להעניש בחומרה את המטרידים ולא את המוטרדות. הפופולריות של א־סיסי עלתה עם אישור החוקים. הוא יאבד את זה אם החוקים יישארו בלי יישום ובלי אכיפה ללא פשרות.