היום, לאחר חופש גדול של חודשיים ובאמצע מגיפה עולמית שכאן כבר שנה וחצי, יתחילו ילדי ישראל, ובהם ילדיי שלי, את שנת הלימודים תשפ״ב.

בכל שנה חזרת הילדים למסגרות מרגשת ומבורכת. אולם השנה היא מלווה בכמה שאלות. למשל, האם היה נכון לפתוח את שנת הלימודים במועדה? וגם: מה משמעות החיסונים?

אז ננסה לעשות קצת סדר. בשנה וחצי האחרונות ראינו עלייה מאוד מטרידה בתחלואה הנפשית באוכלוסייה הכללית ובמיוחד בקרב הילדים. בבית החולים ספרא לילדים ראינו קפיצה של עשרות אחוזים בפנייה למרפאות החוץ ולמחלקה לרפואה דחופה (מיון), ובאשפוזים על רקע של הפרעות חרדה, הפרעות אכילה, ניסיונות אובדניים, הפרעות שינה והפרעות קשב וריכוז.

אנחנו מייחסים את זה לסגרים ממושכים, לבידודים, ולניתוק הילדים ממסגרות החינוך ומשגרת היום הכל כך נחוצה להם. הזום התגלה כחרב פיפיות. נכון, הוא מאפשר למידה מרחוק, אולם יעילות הלמידה הזו עוד צריכה להיות מוכחת. בנוסף, הילדים מבלים שעות מול מסכים, מה שמגביר את תחושת הלבד וגורם לפחדים, החבויים בכל אחד מהם, לצאת החוצה ולהתבטא.

המסגרת החברתית מעניקה לילדים תחושת ביטחון, שמסך או לימוד מרחוק לא יכולים לתת. אנחנו, רופאי הילדים, שותפים להבנה שמערכת החינוך צריכה להיות המערכת האחרונה שנסגרת, כפי שאמר לאחרונה מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' נחמן אש.

שנת הלימודים הקודמת נפתחה עם הרבה חששות והובילה לעלייה בתחלואה של ילדים רבים. אולם הרבה דברים השתנו מאז. הכנסת החיסון של פייזר הייתה גורם מכריע בהיעלמות הגל השלישי ובמעבר לתקופה הקצרה שבה חיינו ללא הגבלות.

נוסף לאוכלוסייה המבוגרת, שליש מהילדים בגילאים 12־15 מחוסנים בשתי מנות, כמו גם 70% מבני הנוער בגיל התיכון. אם נוסיף להם את אוכלוסיית המחלימים, הרי שבגילאי התיכון יש מסה קריטית, שאומנם אינה מוגנת לחלוטין ממחלה ויכולה להדביק, אך היא בעלת סיכון נמוך ביותר לפתח מחלה קשה.

רמות גבוהות יותר של חיסון בקרב גילאים אלה, ובפרט בקרב גילאי חטיבת הביניים, היו יכולות לאפשר את פתיחת מערכת החינוך עם ביטחון גבוה יותר שלא נראה זינוק בתחלואה כפי שראינו בשנה שעברה. על הממשלה להשקיע מאמצים בשיווק החיסון לאוכלוסיות האלה ולהעלות את מספר המחוסנים. אין דרך אפקטיבית יותר מחיסונים כדי לבצע הכחדה של מחלה.

עלינו כחברה לנצל את החזרה ללימודים כדי לתקן את הנזקים שנגרמו לילדים בשנה וחצי האחרונות. וירוס הקורונה יישאר איתנו כנראה לתקופה לא קצרה ויש להסתגל לחיים לצדו. עלינו לתת לילדים לבטא את עצמם ואת הפחדים שלהם. העיסוק בקורונה בחדשות ובמדיות השונות שבר שיאים ויש לכך השלכה על ילדים ובני נוער, שלעתים לא יכולים להכיל את מה שאנחנו, המבוגרים, יכולים.

צריך לזכור שמה שהילדים לא מבינים עד הסוף הם משלימים לבד במחשבות שלהם ובדרך כלל לדברים שליליים. לכן חשוב לשמוע אותם, לתת ביטוי למחשבות ולפחדים וכמובן - להסביר להם בצורה תואמת לגיל.

ומה נאחל לילדינו לשנה החדשה, עדיין עם מגיפה עולמית שרחוקה עוד מלהסתיים? נאחל שנה טובה יותר, מוצלחת יותר, רצופה בלימודים ובעיקר - בריאה הרבה יותר.

הכותב הוא סגן מנהל בית החולים ספרא לילדים במרכז הרפואי שיבא תל השומר