לאחרונה עולה שוב ושוב בתקשורת הטענה נגד שרים בממשלה כאילו אינם מקבלים את עמדת הדרג המקצועי ומערבים שיקולים נוספים בתהליך קבלת ההחלטות שלהם. הנושא בולט בעיקר בתחום המאבק בקורונה, אם כי מצאנו ביקורות כאלו גם בתחום הכלכלי ואפילו בזה הביטחוני.
לעתים מתקבל הרושם ששרי הממשלה אמורים להיות חבורת מריונטות של פקידים מומחים, יותר או פחות, שלעולם לא משלמים מחיר על טעות. התשלום שמור לדרג הפוליטי שעלול או עשוי (תלוי בעמדת המתבונן), להפסיד בבחירות ואת מקומו ליד שולחן הממשלה. במהלך 73 שנותיה של מדינת ישראל קרה, לא פעם, שהדרג הפקידותי, אלו המכונים מומחים, טעה, ואילו הדרג המדיני שקיבל החלטה בניגוד לדעתם, צדק ומזל שצדק.
נתחיל בהחלטת דוד בן־גוריון להכריז על הקמת מדינת ישראל. הדרג המקצועי, כלומר פיקוד ההגנה, הזהיר, ומשה שרת, שר החוץ של הסוכנות, שב מארצות הברית והתריע. דוד בן־גוריון חשב אחרת והעביר את ההחלטה על חודו של קול. החליט וצדק.
גם יוזמת שמעון פרס להקמת התעשייה האווירית עמדה בניגוד גמור לדעת המומחים. “מדינה שלא מסוגלת לייצר זוג אופניים תייצר מטוסים?”, שאלו המומחים בלעג. פרס התעקש וצדק. גם הקמת הכור בדימונה הייתה בניגוד לדעת רוב המומחים בישראל. בן־גוריון ופרס התעקשו, חלקו על עמדת הדרג המקצועי וטוב שלא קיבלו את עמדתו. גם פיתוח כיפת ברזל כאן אצלנו בארץ, ולא ייבוא של מערכת אחרת מחו”ל, לא היה בדיוק עמדת הדרג המקצועי. עמיר פרץ התעקש וצדק.
כאשר שירתּי כיועצו הקרוב של פרס כשר החוץ, זכורה לי אנקדוטה די משעשעת בהקשר זה של דרג מקצועי מול דרג מדיני. פרס מסר הודעה כלשהי והפצתיה לתקשורת. להפתעתי זכיתי לשמוע מכתבים מדיניים את המשפט הבא: “הצוות הבכיר של משרד החוץ טוען שהודעת השר אינה תואמת את עמדת המשרד”.
כבודו של הדרג המקצועי במשרדי הממשלה במקומו מונח, אך תמיד יש לזכור כי הדרג המדיני שוקל שיקולים נוספים ולשם כך נבחר. לא פעם אנו שומעים במדינות, בעיקר נחשלות, על הקמת ממשלת מומחים. לעתים נדירות ממשלת המומחים מצליחה ומתפקדת כראוי.
ממשלה טובה היא ממשלה של נבחרים היודעים לקבל החלטות וזוכרים שעליהם לתת דין וחשבון על החלטותיהם לציבור. גם בתחום המאבק בקורונה, לדרג המקצועי - רופאים ומדענים - תפקיד חשוב בייעוץ, אבל את ההחלטות צריך לקבל קבינט הקורונה בראשות ראש הממשלה.